שש אחרי המלחמה

התנועה לחופש המידע נאבקת על השקיפות בזמן מלחמת חרבות ברזל. פרויקט מיוחד

ועדת אגרנט לחקירת מחדלי מלחמת יום הכיפורים, ב-1973 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

חקירה: הנסיבות לפריצת מלחמת יום כיפור

רקע:

מלחמת יום כיפור פרצה ב-6 באוקטובר 1973 והסתיימה ב-24 באוקטובר, יום תחילת הפסקת האש. כבר בסוף חודש אוקטובר ואף במהלך המלחמה התבטאה ראשת הממשלה גולדה מאיר אודות הצורך ללמוד את כשלי הממשלה. עם זאת היא ביקרה את הלחץ הציבורי ותהתה מדוע יש לעשות זאת מיד עם סיום המלחמה [פגישה עם עורכי עיתונים, 6.11.1973]. ב18.11.1973, בישיבה בהשתתפות ראשת הממשלה מאיר ולאחר שהתייעצה עם היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר, הודיעה מאיר על כוונתה למנות ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את האירועים שהובילו למלחמת יום כיפור. היא  הסבירה את החלטתה בעניין הציבורי להבין מה קרה, ובעובדה שאת הוועדה בוחר נשיא בית המשפט העליון ולא הממשלה, ששומרת לעצמה את הזכות לקבוע מה יהיה היקף הבדיקה. בהחלטתה קבעה הממשלה כי הוועדה תמנה חמישה חברים, כלומר הרכב גדול יותר מברירת המחדל של שלושה חברים על פי החוק.

מנדט הוועדה:  

היועץ המשפטי לממשלה הציג בישיבת הממשלה ב-18 בנובמבר 1973 את שני הנושאים שהוועדה תחקור, והצעתו התקבלה: לחקור את הימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים וכוונת האויב לפתוח במלחמה, את היערכות הגורמים הצבאיים והאזרחיים למלחמה,  ואת ימי הקרב הראשונים.

על פי הצעת היועץ המשפטי לממשלה, נושאי החקירה ודיוני הוועדה יהיו סודיים – כאמור בסעיף 23 לחוק, זאת למעט הקבוע בסעיפים (1) ו-(6) – כך שהממשלה תודיע על עצם הקמת ועדת החקירה ותפרסם את דוח הוועדה והפרוטוקולים מדיוניה, אך הדיונים עצמם יתנהלו בדלתיים סגורות, תחול אחריות פלילית על הדלפת חומרים סודיים מדיוניה, מי שיידרש לייצוג בפני הוועדה לא ינכח בעת דיון בנושאים חסויים אלא רק עו"ד שהוסמך לכך. ובנוסף ועדת החקירה תגיש את הדין וחשבון שלה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

לוח זמנים:

הקמת הוועדה: ועדת אגרנט הוקמה ב-21 בנובמבר 1973.  כחודש אחרי שהסתיימה הלחימה.

הרכב הוועדה: בראש הוועדה עמד ד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון. לצידו כיהנו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר, פרופ' יגאל ידין וחיים לסקוב.

עבודת הוועדה: בפני הוועדה העידו 90 עדים במשך יותר מ-150 ישיבות. כמו כן, נאספו עוד 188 עדויות מבעלי תפקידים שונים בעיקר בצבא על-ידי צוות בכיר של קצינים במילואים. לצד זאת נאספו מאות מסמכים עבור הוועדה.

דוח הביניים: הוועדה הגישה דוח ביניים ב-1 באפריל 1974 – קצת יותר מארבעה חודשים לאחר הקמתה.  דוח ביניים נוסף הוגש ב-10 ביולי 1974.

הדוח הסופי: הוגש ב-30 בינואר 1975, כ-15 חודשים מיום תחילת המלחמה.

השלכות מסקנות הוועדה:

בדוח הביניים הראשון של הוועדה המליצה הוועדה להעביר מתפקידו את ראש אמ"ן, שהודח בעקבות הדוח, ועוד המליצה שלא להעסיק בתפקידי מודיעין שלושה קציני מודיעין בכירים נוספים. בנוסף הטילה הוועדה בדוח הביניים אחריות על אלוף פיקוד דרום, שמואל גונן (גורדיש), שהודח אף הוא, ועל הרמטכ"ל דאז דוד אלעזר (שהתפטר מתפקידו). דוח הביניים לא מצא דופי בפעילות ראש הממשלה גולדה מאיר, שהתפטרה שבוע לאחר פרסום דוח הביניים, או שר הביטחון משה דיין (שלא שובץ לתפקיד בממשלת רבין שהוקמה לאחר התפטרות מאיר). רוב ההמלצות המבניות של הוועדה לא יושמו במלואן או שישומן נעשה באופן חלקי.