שש אחרי המלחמה

התנועה לחופש המידע נאבקת על השקיפות בזמן מלחמת חרבות ברזל. פרויקט מיוחד

רקע לחקיקת החוק: ועדות חקירה פרלמנטריות הוקמו ככל הנראה בבריטניה כבר במאה ה-17, מתקופה זו ישנן עדויות להקמת ועדה שנועדה לבחון את הניהול הכושל של מלחמת הולנד השנייה, במאה ה-19 הוקמו למשל ועדות חקירה פרלמנטריות שבחנו נושאים שנגעו למלחמת קרים. בשנת 1921 חוקק בבריטניה חוק Tribunals of Inquiry (Evidence) Act שאפשר לממשלת בריטניה להקים ועדת חקירה על מנת לחקור נושא בעל חשיבות ציבורית באישור שני בתי הפרלמנט הבריטי (החוק הוחלף בבריטניה בשנת 2005 בחוק דומה). עד לחקיקת חוק ועדות חקירה 1969, הייתה בתוקף פקודה מנדטורית, על פי סמכותו הבלעדית של הנציב העליון, והיא נשארה בתוקף בשינויים המתחייבים גם לאחר הקמת המדינה ועד לחקיקת החוק.

חוק ועדות חקירה התשכ"ט – 1969

מהם התנאים להקמת ועדת חקירה ומי רשאי להקים ועדת חקירה ממלכתית – סעיפים 1, 2, 28(א), וסעיף 14(ב)(1) לחוק מבקר המדינה התשי"ח -1958)

סמכות הממשלה:

ראתה הממשלה שקיים עניין שהוא בעל חשיבות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור, רשאית הממשלה להורות על הקמת ועדת חקירה שתחקור ותמסור דין וחשבון.

בהחלטה על הקמת הוועדה, הממשלה מחליטה על הנושא אותו תחקור ועדת החקירה.

סמכות הכנסת:

גם לוועדה לביקורת המדינה של הכנסת סמכות להורות על הקמת ועדת חקירה, אם דוח ביקורת של מבקר המדינה הונח על שולחנה בהצבעה שזכתה לתמיכה של שני שלישים מחברי הוועדה לביקורת המדינה.

מניעת כפילות עבודת ועדות:

לאחר שהוחלט על הקמת ועדת חקירה, שר בממשלה אינו רשאי למנות ועדת בירור בנושא בו דנה ועדת החקירה הממלכתית. כמו כן, במקום בו הוקמה ועדת בירור על פי החלטת שר, ולאחריה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, תיפסק עבודת ועדת הבירור.

יש לציין כי מאז חקיקת החוק הוקמו 16 ועדות חקירה על פי חוק ועדות חקירה ועוד 4  נוספות שהוקמו על פי חוק מבקר המדינה.

חברי הוועדה (סעיפים 4, 5):

נשיא בית המשפט העליון ימנה  את יושב ראש הוועדה ואת שאר החברים בוועדה – שלושה חברים לפחות, ומספר אי זוגי של חברים על מנת להבטיח רוב במקרה של חילוקי דעות. יושב ראש ועדת החקירה  יהיה שופט של בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי או שופט בדימוס.

סמכויות הוועדה (סעיפים 9, 10, 11, 12, 14):

ועדת החקירה אינה כפופה לסדרי דין או לפקודת הראיות, והיא רשאית לקבל כל ראיה שהיא בכל דרך שנראית לה מועילה לבירור האמת. ועדת החקירה רשאית להזמין אדם כדי להציג מסמכים או מוצגים שברשותו, וכן לחייב אותו להעיד בשבועה. היא גם רשאית לכפות התייצבות על מי שלא נענה להזמנתה. עדותו של אדם שהוזמן לוועדה לא תשמש ראיה בהליך משפטי אזרחי או מנהלי, אבל כן תוכל לשמש כראיה בהליך פלילי. בנוסף, לוועדת החקירה יש סמכות להוציא צו חיפוש למסמכים שדרושים לה לצורך החקירה.

זכויותיהם של העדים בוועדה (סעיף 15):

במקרה שאדם עלול להיפגע מהחקירה או מתוצאותיה, יודיע יושב ראש הוועדה לאותו אדם את חומר הראיות שנוגע אליו. אדם שהודיעו לו כי הוא עלול להיפגע מהחקירה או מתוצאותיה רשאי להתייצב בפני הוועדה באמצעות עורך דין.

היועץ המשפטי לממשלה (סעיף 16):

היועץ המשפטי לממשלה רשאי, בעצמו או על ידי נציגו, להתייצב בפני הוועדה ולקחת חלק בחקירת העדים.

פומביות דיוני הוועדה, פרסום חומרי הוועדה וחומר המחייב סודיות והגבלת עיון הציבור (סעיפים 18, 20 ו-23, 24 24ב):

החוק קובע כי ועדת החקירה תקיים את דיוניה בפומבי. היא רשאית להחליט לקיים את הדיונים בדלתיים סגורות במקרים בהם שוכנעה הוועדה כי יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה, עניין כלכלי חיוני או דרכי הפעולה החסויות של משטרת ישראל, או לשם הגנה על המוסר או שלומו של אדם.

ביוני 2021 הוקמה ועדת חקירה לבדיקת אירוע האסון בהר מירון, דיוני הוועדה היו פומביים ואף שודרו לראשונה באתר הנהלת בתי המשפט בשידור חי, אך הם לא נשמרו ולא היו נגישים לאחר שידורם. במהלך דיוני הוועדה פנתה התנועה לחופש המידע יחד עם "ישראל חופשית" אל הנהלת בתי המשפט בכוונה להנגיש בעצמם את שידורי הוועדה שהוקלטו על ידי הארגונים. במענה לפנייתם, מסרה הנהלת בתי המשפט כי קיים איסור לפרסם ללא אישור דבר מתוך חומר שהועמד לרשות הוועדה, כאמור בסעיף 15 לחוק ועדת חקירה, ודינו – מאסר ששה חדשים.

על מנת להימנע ממצב דברים זה, ונוכח אוזלת היד של הנהלת בתי המשפט בסוגיית הנגשת החומר והעדויות המופיעים בפני ועדת החקירה, מוצע כי כבר בעת הקמת הוועדה יש להסדיר את נושא הנגשת החומר ושידורי ועדת החקירה באתר יעודי על ידי גורם מוסמך במדינה.

בשנת 2023, ולאחר הגשת דוח הביניים לציבור פורסמו בערוץ היוטיוב של הנהלת בתי המשפט העדויות שנמסרו לוועדה.

פרסום עבודת הוועדה ופרסום הדו"ח: (סעיף 20) ומניעת גישה לחומרי הועדה:

כל תכליתה של ועדת החקירה לפרסם ברבים את הדין וחשבון שלה סמוך אחרי הגשתו לממשלה. הועדה רשאית שלא לפרסם את הדין וחשבון, כולו או מקצתו, אם שוכנעה שהדבר דרוש למניעת פגיעה של ממש בביטחון המדינה, ביחסי החוץ של המדינה, בענין כלכלי חיוני של המדינה, בשלומו או בפרטיותו של אדם, או בדרכי הפעולה החסויות, או לשם הגנה על המוסר או על שלומו של אדם.

הוועדה רשאית לפרסם את הפרוטוקול של דיוניה או כל חומר אחר הקשור לעבודתה, אם הוועדה החליטה שלא לפרסם את הדין והחשבון שלה או פרוטוקול, על הוועדה לתת הוראות והגבלות לעניין עיון הציבור בדין וחשבון ובפרוטוקולים של הוועדה, כמו כן עליה להורות על משך תקופת ההגבלה כפי שהיא מצאה לנכון.

הארכת תקופת ההגבלה (חסיון) על חומרי עבודת הוועדה מ-30 ל-50 שנה לפי חוק ועדות חקירה: 

בשנת 2005 עבר בכנסת תיקון לחוק ועדות חקירה שעניינו המשך תקופת ההגבלה לחלקים מסוימים מתוך הדין וחשבון ביחס למחדלי מלחמת יום כיפור. ועדת אגרנט קבעה כי הדין וחשבון של הוועדה הפרוטוקולים שלה יגנזו לתקופה של 30 שנה (בדומה לפרוטוקולים של דיוני הממשלה, בהתאם לחוק הארכיונים). ועדת אגרנט לא קבעה מנגנון של בדיקת החומר טרם פרסומו בתום תקופת 30 השנים, והמליצה לשקול תיקון חקיקה. בשנת 1994 הוציאה הממשלה, באישור ועדת חוץ וביטחון, צו ועדות חקירה שמתיר לעיין בדין וחשבון של הוועדה למעט חלקים מסוימים. לגבי אותם חלקים מסוימים נקבע כי הם כוללים מידע מסווג שפרסומו יכול לפגוע בביטחון המדינה, ועל כן הוחלט להגביל את פרסומם ל-20 שנים נוספות ולהתייחס אל המידע הזה כחומר השייך לתחום החוץ והביטחון. תקופת הגבלת המידע תהיה בסף הכל 50 שנה, מה שאיפשר את פתיחתם בסופו של דבר רק בשנת 2023.

כמו כן באותו תיקון חקיקה של שנת 2005 נקבע כי במידה שקבעה הוועדה כי קיים חומר שיש מניעה לפרסומו, רשאית הממשלה לשנות בדיעבד את החלטת הוועדה. על פי התיקון רשאית הממשלה להקים ועדה ציבורית שתפקידה יהיה להחליט האם יש להאריך או לשנות את משך תקופת ההגבלה, למרות הנחיות שנתנה ועדת החקירה ביחס לחומר מסוים.

התיקון לחוק בוצע בעקבות סיום תקופת ההגבלה ביחס לחומרים הסודיים של ועדת אגרנט. תיקון החקיקה האריך הלכה למעשה את תקופת ההגבלה מ-30 שנה ל-50 שנה והחומר הסודי נפתח רק בשנת 2023 על ידי ארכיון המדינה.

נושא המחייב סודיות (סעיף 23):

הממשלה, באישור ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, יכולה להחליט שעניין מסוים או נושא החקירה או דיוני הוועדה עצמם לרבות הבדיקה ודין החשבון שלה יהיו סודיים, ושדבר הבדיקה עצמו לא יוודע לציבור.

למשל, כאשר הקימה הממשלה את ועדת החקירה בעניין רכש הצוללות (ועדת גרוניס), הוטל איפול מוחלט על הקמתה וסדרי עבודתה וזאת בהתאם לסעיף 23 לחוק ועדות חקירה.

 דין וחשבון (סעיף 19 19א, 22, 20):

• בסיום הדיונים, תגיש הוועדה דין וחשבון לממשלה על תוצאות בדיקתה והמלצותיה.
• ככל שישנו חבר ועדה שחולק על הדין וחשבון של הוועדה, תצורף דעתו החולקת כחלק מהדין וחשבון שהוגש.
• הוועדה רשאית, בהסכמת כל חברי הוועדה, להגיש דוח ביניים ולכלול בו המלצות לנקיטת צעדי ביניים.
• ועדת החקירה תפרסם ברבים את הדין וחשבון שלה סמוך אחרי הגשתו לממשלה, והיא רשאית שלא לפרסם חלקים מהדוח אם שוכנעה שהדבר דרוש למניעת פגיעה של ממש בביטחון המדינה. במצב דברים זה עליה להודיע על כך לציבור באופן מסודר.