המאמר פורסם בעיתון הארץ

 זה יותר משנה שלאזרחי ישראל אין כל מידע על הנעשה בכספם. חברי ועדת הכספים בכנסת שכחו שיש בסמכותם לזמן את החשב הכללי — האיש שבימים שבהם אין תקציב רשמי מקבל החלטות לבדו על כל תקציב המדינה, בלי פיקוח. דו"ח מבקר המדינה שפורסם שלשום גילה שרק 3.5% מהמאותרים באיכוני שב"כ שנדרשו לבידוד אכן היו חולים — ושהשימוש באמצעי המעקב החל לפני החלטתה של הממשלה בעניין.

 בשום שלב לא היה למורים, לגננות ולהורים מידע על האסטרטגיה לפתיחת מוסדות החינוך. בעלי מסעדות קיבלו הודעה לסגור את העסק, ורגע אחר כך אושר להם לפתוח אותו — בלא שום הסברים. אפשר להמשיך בדוגמאות, אך העניין ברור: לא רק שהחלטות רבות היו חסרות היגיון בריאותי, אלא שהממשלה החליטה להסתיר אותן. כל אזרח בעל יצר הישרדות מוכרח לשאול מדוע.

דווקא בתקופה שבה השקיפות היא קריטית לרכישת אמון הציבור ולשיתוף פעולה במאבק בקורונה, הממשלה החביאה את דיוניה בארכיון, והוא ייפתח רק בעוד 30 שנה. יותר מ–2,400 ישראלים כבר איבדו את חייהם, אך ההתמודדות עם המשבר הגדול ביותר שהיה פה מתנהלת מאחורי גבנו. אנחנו צריכים להיות מודאגים מאוד, כי לא רק אנחנו בחשכה: גם המומחים סובלים ממחסור במידע. אפידמיולוגים במשרד הבריאות אינם מקבלים גישה לנתוני התחלואה הגולמיים. דיוני הצוות לטיפול במגפות מוסתרים. דיוני המל"ל חסויים.

לחוסר השקיפות יש מחיר כבד: ההחלטות לפתוח או לסגור עסקים ומוסדות חינוך מתקבלות בלי להתבסס על נתונים. אין הפקת לקחים הנדרשת במשבר מתגלגל. המחיר הכלכלי בשמיים, ערך חיי אדם בתהום.

 התנועה לחופש המידע וכלי תקשורת שונים, ובהם "הארץ", עתרו שלשום לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה לפרסם את הפרוטוקולים ואת חומרי הרקע מקבינט הקורונה. הסירוב לחשוף את התמלילים נובע מחובת הסודיות בתחומים שגופי הביטחון ממונים עליהם, אבל חובת הסודיות איננה רלוונטית לקורונה.

"אם במלחמה חיוני להסתיר מידע כדי לנצח את האויב", כתבה מנכ"לית התנועה רחלי אדרי, "במאבק במחלה חיוני לחשוף מידע כדי לנצח את הנגיף". היא צודקת. בלי שקיפות, אמון הציבור קורס. לפי סקר של פיקוד העורף, רק 24% מהציבור סומכים על הממשלה. רק 21% מהמשיבים טוענים שההנחיות מובנות להם.

 מדינות שפועלות בשקיפות גוברות מהר יותר על הנגיף. אירלנד מפרסמת את התכתובות של הממשלה ואת תוכן ישיבותיה. ניו זילנד מעלה לרשת מידע גולמי על כל החלטה. סינגפור הפיקה את לקחי הסארס ובנתה במהירות מערך חקירות אפידמיולוגי, והוא מפרסם פעמיים ביום מידע מקיף לציבור. רק 28 מתושביה מתו.

 בכנסת כבר אין ועדת שקיפות. בנימין נתניהו דאג לחסלה, לאחר שבהיותי יו"ר הוועדה דרשתי מהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לספר מה אירע בעשרות ישיבותיו בארבע עיניים עם נתניהו בתקופת חקירתו — שכמותן לא היו מעולם לפני כן.

 למרות העדר הוועדה, חברי הכנסת יכולים לדרוש שקיפות בוועדות אחרות, לזמן את כל מקבלי ההחלטות ולנעול את הדלת עד שיספקו תשובות. הצוותים שלהם צריכים ללכת למשרדים הרלוונטיים, לחלץ נתונים ולפרסמם. גם ראוי שיצטרפו בעצמם לעתירות למען חופש המידע ויעמדו לימין החברה האזרחית בבית המשפט. כבר למדנו שבלי שקיפות אין דמוקרטיה. בימים אלו, שקיפות היא עניין של הצלת חיים.