איך נבחרים דירקטורים בבנקים? בבנק ישראל טוענים שהחוק לא חל על ועדת המינויים הציבורית
המאמר שכתבה מנכ"לית התנועה, עו"ד רחלי אדרי ב"כלכליסט":
זו תקופה שהתנועה לחופש המידע יחד עם "כלכליסט" מנסה לקבל נתונים ומידע על פעילות הועדה הציבורית למינוי דירקטורים הפועלת תחת בנק ישראל. הוועדה נועדה להמליץ על מועמדים ראויים לכהונת דירקטורים בבנקים בהם אין בעל שליטה, זו ועדה חשובה שצריכה לעניין את הציבור וצריכה לפעול בשקיפות מרבית, כיאה לגוף שמבקש את אמון הציבור. אבל בנק ישראל טוען במענה לבקשת חופש מידע של התנועה כי חוק חופש המידע לא חל על עבודת הועדה.
על אף שהוועדה מתוקצבת במלואה מתקציב בנק ישראל ומזכירות ועדת המינויים מאוישת כולה בעובדי בנק ישראל – הבנק המרכזי לא רואה את הוועדה כחלק ממנו ולכן על פיו היא פטורה מחלק מכללי השקיפות שחלים על הבנק. לפי התשובה שנתן עו"ד רונן ניסים מבנק ישראל – הוועדה היא גוף לווייני ואיננה חלק אורגני או אינטגרלי מבנק ישראל, ועל כן הוועדה אינה חייבת בכלל לבחון את בקשת התנועה למסירת הפרוטוקולים, שכן הוראות חוק חופש המידע אינן חלות על הגוף שמתוקצב ומופעל בשם בנק ישראל.
נזכיר, בעבר נמסרו לציבור הפרוטוקולים של דיוני הוועדה בעקבות לחץ תקשורתי והליכים משפטיים שהגיעו עד בג"צ. ד"ר אילן מעוז שעתר נגד עבודת הוועדה והעובדה שכלל לא פעלה בהתאם לנוהל מסודר. בעקבות זאת החילה על עצמה הוועדה סוף סוף נוהל שקובע כי "עקרונות חוק חופש המידע חלים על עבודת הוןעדה". הקורא הסביר עלול להתרשם כי הוועדה פועלת בשקיפות, אלא שעקרונות החוק אינם כמו הוראות החוק, ומשמעות הדבר שחוק חופש המידע אינו חל על הוועדה הלכה למעשה והפונה המבקש מידע אינו יכול לפנות לערכאות משפטיות כפי שמאפשר חוק חופש המידע, אלא לקוות לטוב ושלוועדה יתחשק למסור את המידע המבוקש. כך שבמקום לאמץ את השקיפות ולדבוק בה, מעדיף בנק ישראל לבצע להטטנות משפטית ולהישאר את פעילות הוועדה בחושך.
כלומר "שקיפות לפי מה שבא לי" ולא לפי חוק חופש המידע. בתשובה שניתנה ל"כלכליסט" ולתנועה לחופש המידע, בנק ישראל מסתמך על קביעת בית המשפט המחוזי בעניין אחר לגמרי שהיה בכלל נגד המועצה לניסויים בבעלי חיים (עת"מ 67654-12-15 העמותה למען מדע מוסרי נגד המועצה לניסויים בבעלי חיים), שם ביקשו העותרים לחייב את המועצה בפרסום דין וחשבון שנתי, כפי שמחייב חוק חופש המידע את רשויות המדינה השונות, מדובר בדוח מפורט מאוד שמכיל פירוט על עבודת היחידה, אלא שבית המשפט דחה (ולדעתי בצדק) את בקשתם של העותרים, שכן החובה חלה על משרד הבריאות עצמו ולא על כל יחידה מיחידות משרד הבריאות. אגב אותה מועצה לניסויים בבעלי חיים כן מפרסמת את הפרוטוקולים של דיוניה, הסברים אודות עבודתה ואודות הליך בחינת הבקשות לקבלת היתר לעריכת ניסויים בבעלי חיים, את זה לצערי הוועדה בחרה שלא לאמץ וללא הליך משפטי (הנשקל בימים אלו על ידי התנועה לחופש המידע וכלכליסט). עד אז הפרוטוקולים של דיוני הוועדה ישארו עמוק במגירה של בנק ישראל.
כדי לבדוק את טענת בנק ישראל, ביקשנו ממנו מידע על הקשר שלו עם הוועדה – אנשי צוות, תקציבים וכתבי מינוי. הבנק מסר את רוב המידע שביקשנו. הנה הוא:
הפרשנות של גלית חמי ב"כלכליסט":
