ב-18 בנובמבר 1973 הביאה ראש הממשלה גולדה מאיר לישיבת הממשלה הצעה להקים ועדת חקירה ממלכתית שימנה נשיא בית המשפט העליון. פרוטוקול הדיון שמתפרסם באתר ארכיון המדינה פורס בפנינו את הרגע ההיסטורי ההוא. כך אמרה גולדה מאיר לשרי הממשלה:

"התלבטתי עם עצמי מה הן האפשרויות, היו לי 2-3 שיחות עם היעוץ המשפטי לממשלה (שמגר)… אני כשלעצמי לא ראיתי אפשרות אחרת, אם אנחנו רוצים שהעניין יבורר לגופו, ולא חלילה לטשטש שום דבר, וזאת מבלי להפוך את זאת לעניין פוליטי פנימי – ואני חושבת שלא רק להמוני ישראל נחוצה תשובה ברורה אמיתית, כי אם היא נחוצה גם לי ולכל אחד מכם…זה נחוץ, זה הכרחי, זה לטובת העניין, זה טוב לעתיד וטוב שהעם יידע את הדבר, בלי כל טיח, מה היה מדוע כן, מדוע לא וכך הלאה".

בהיסטוריה של מדינת ישראל יש שמונה מערכות צבאיות שהוגדרו כמלחמות. בסיומן של שתי מלחמות – מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה – הוקמו ועדות חקירה ממלכתיות, בהתאם לחוק ועדות חקירה שחוקק בשנת 1968. ועדת אגרנט חקרה את מחדלי מלחמת יום כיפור, וועדת כהן חקרה את אירועי סברה ושתילה. ועדת אגרנט היא ללא ספק החשובה והמשמעותית מכולן והייתה הראשונה שחקרה ביסודיות את המערכת הצבאית, בדיקה שככל הנראה נדרשת גם כעת. את הוועדה, שהובילה לבסוף להתפטרותה מינתה ראש הממשלה גולדה מאיר בעצמה באמצע נובמבר, פחות מחודש ימים אחרי הסכם הפסקת האש שהושג ב-24 לאוקטובר, כאשר חיילים רבים עוד היו בחזיתות השונות ושבויים רבים עוד היום בשבי.

כבר בימי המלחמה היו שרים שמחו על כך לא שותפו בדיונים על המידע הביטחוני שהיה לפני פריצתה. לאחר המלחמה הביקורת על התנהלותה של ראש הממשלה הלכה והתגברה. גולדה התלבטה לגבי הקמת הגוף החוקר והתייעצה על כך עם היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר.

הדיון הראשון בממשלה בהקמת ועדת חקירה נערך ב-11.11.1973. גולדה לא נכחה בו. היא היתה בלונדון בכינוס ראשי מדינות האינטרנציונל הסוציאליסטי. סגן ראש הממשלה יגאל אלון מסר לשרים:

"בדעתה [של ראש הממשלה] להביא לדיון בממשלה בהקדם את עניין חקירתם ובדיקתם של נושאים הקשורים למלחמה, הראויים לבדיקה".

אחריו מסר הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) שצה"ל יתחיל בעריכת תחקירים וסיכומים של פעילות צה"ל במלחמה. דדו התייחס לביקורות שהשמיעו מפקדים בכירים במילואים. הרמטכ"ל קבע שיש דברים רבים שצריך לחקור, אך בניגוד לטענות הצבא כן היה בכוננות לפני פרוץ הקרבות והמלחמה ככלל נוהלה כהלכה.

לאחר ויכוח ארוך בעניין פומביות הדיון בעניינים שיעלו בוועדה, החליטה הממשלה להטיל על נשיא בית המשפט העליון להקים ועדת חקירה שתמנה חמישה אנשים. הוועדה תחקור את המידע שהיה בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים לגבי אפשרות שתפרוץ מלחמה, ואת ההיערכות וההחלטות של הגורמים הצבאיים והאזרחיים בקשר לכך, וכן את "היערכותו של צה"ל למלחמה בדרך כלל, כוננותו בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים ופעולותיו עד לבלימת האויב".

בראש ועדת החקירה הממלכתית עמד הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצדו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים בעבר פרופ' יגאל ידין וחיים לסקוב. החלטת הממשלה קבעה כי הוועדה תחקור את הכנות צה"ל למלחמה, המידע שהתקבל בימים שקדמו למלחמה, ומהלכי המלחמה בימים שקדמו לבלימת האויב. הוועדה שמעה 90 עדים במשך 156 ישיבות.

בעקבות פרסום דו"ח הביניים, הרמטכ"ל דוד אלעזר התפטר מתפקידו, אלי זעירא (ראש אמ"ן) ושמואל גונן (אלוף פיקוד דרום) הודחו משירות פעיל בצה"ל, וראש הממשלה גולדה מאיר התפטרה כשבוע לאחר מכן, בעקבות לחץ ציבורי כבד, למרות שמסקנות הוועדה לא מצאו כי היא אחראית למחדל.

פרוטוקול ישיבת הממשלה 11.11.73

פרוטוקול ישיבת הממשלה 18.11.73

מה צריך לעשות כדי שתקום ועדת חקירה? צפו במנכ"לית התנועה