מלחמה היא לא תירוץ להסתיר מידע / הידי נגב
בשנה האחרונה, ובחסות המלחמה הנמשכת ומתרחבת לחזיתות נוספות, קיימת נסיגה משמעותית בשקיפות ובמענה הרשויות לבקשות לפי חוק חופש מידע. מפקיד השומה ועד לפקיד היערות – תחום הנגשת המידע אינו מתפקד. תירוץ המלחמה וטענות לחוסר בכוח אדם הפכו לחזות הכל בסירובים החוזרים ונשנים למסור מידע ציבורי, מידע על כספים ציבוריים, החלטות ופעולות שהרשויות עושות.
בניגוד למגמה העולמית לפרסם בשקיפות עד כמה שניתן את כלל פעולות הכספים הציבוריים של כל רשות, פרוטוקולים ומאגרים ממשלתיים — בישראל ובחסות מצב החירום והמלחמה הולכים אחורה. נדמה כי משרדי הממשלה מעוניינים לצמצם את השקיפות לציבור, להגביל את הנגישות למידע, לסרב לבקשות המוגשות לפי חוק חופש המידע — ובעיקר, להתעלם מהוראות החוק המחייבות הנגשה של מידע ציבורי.
לא תקבלו – אם לא תעתרו
שאלו את עצמכם, האם קיים בישראל היום שר או מנכ"ל משרד ממשלתי המפרסם לציבור יומן מלא ואותנטי? איזה נבחר ציבור מפרסם הצהרות הון וולונטריות? רוצים לקבל מידע על הוצאות הנסיעות לחו"ל של שרת התחבורה — לא תקבלו אם לא תעתרו, וגם לאחר שתעתרו לוח הזמנים יהיה חסר. כל המידע הזה אמור להיות נגיש ושקוף לציבור בכל מדינה מתוקנת בעולם. אבל במדינה שנמצאת במלחמה — השחיתות חוגגת.
משרד ראש הממשלה למשל הפך את סרבנות השקיפות לאידיאל. כך נדחות בקשות לקבלת מידע על הוצאות כספיות, התקשרויות ומידע שבית המשפט כבר קבע בעבר כי הן בעלות חשיבות ציבורית כמו הוצאות מעונות ראש הממשלה והוצאות על טקסי יום העצמאות. למה? כי מלחמה.
בחסות המלחמה גם צה"ל, שמעולם לא הצטיין במסירת מידע, ממשיך לסרב למסור מידע ציבורי. גם כזה שאינו נוגע למלחמה כמו גיוס והליכי מיון; בריאות הנפש; הסניגוריה הצבאית ותרומות. התירוץ החוזר הוא מצב החירום והמלחמה.
דוגמאות נוספות: המשרד להגנת הסביבה מתעלם באופן גורף מכל בקשת חופש מידע שקשורה ללשכת השרה עידית סילמן. אירועים שנערכים במימון המשרד והוצאות נסיעות לחו"ל; משרד החינוך מתעלם במופגן מהבקשות לקבל מידע לגבי תכניות מאושרות שנכנסות לבתי הספר (גפן), נתונים על רשת החינוך החרדית ממלכתית; דו"חות ביקורת על לימודי ליבה ברשתות החינוך המוכרות והלא רשמיות; ומשרד הבריאות, שזכה לשבחים על פעילתו בימי הקורונה, מסרב למסור מידע על חיסונים שניתנו, ספקים והתקשרויות ושימוש בחומרי הדברה.
ברוח התקופה רשות החברות הממשלתיות לא פרסמה השנה דו"חות על החברות הממשלתיות בניגוד לשנים קודמות. למה? פנינו אליה בבקשת חופש מידע והם מתעלמים.
סמפטום של ריקבון
למעשה, כל הרשויות במדינה נתלות במצב החירום והמלחמה כדי להפר את חובתן לפעול לפי חוק חופש המידע. לצערנו, גם בתי המשפט מקבלים בסלחנות סירובים והפרת הוראות החוק. כך, פעם אחר פעם, גם בתי המשפט חוטאים לתפקידם ומקבלים את טענת הרשויות כי אין בידן בתקופה הנוכחית משאבים למסירת המידע, ואף פוסקים הוצאות הפסדיות על העותרים השונים שהעזו לעתור לקבלת מידע שאמור היה להתפרסם לציבור.
חוסר השקיפות בשלטון הוא סימפטום של ריקבון. שקיפות מונעת שחיתות ועבירות של טוהר המידות ומחזקת את האמון והאחריותיות של הנציגים הנבחרים. מלחמה היא לא תירוץ לסירוב מידע. מצב החירום השורר הוא לא טיעון שיכול להמשיך ולהתקבל בבתי המשפט — בוודאי ביחס לרשויות שחזרו לשגרה מלאה מלפני חודשים רבים. בעיקר כשסוף המלחמה לא נראה באופק — הרשויות ובתי המשפט צריכים לפעול דווקא ביתר שאת להנגשת המידע הציבורי ולשקיפות.
דווקא בזמנים קשים אלה שבהם אמון הציבור ברשויות השונות שקע לתהום, על הרשויות השונות ובתי המשפט להפנים את הערך והחובה שבהנגשה של המידע לציבור; את ערכו של שיתוף הציבור בהחלטות שהתקבלו; את חשיבות חשיפתם של נתיבי הכספים הציבוריים בכל הפעולות השונות. שקיפות והנגשת כמה שיותר מידע ביחס לפעולות השונות של הרשויות הוא שיכול להחזיר את אמון הציבור בהן. זה שנפגע אנושות מתחילת המלחמה.
