עתרנו לביהמ"ש: לחשוף מי הם מומחי ההשפעה שעמם מתכתב שר התפוצות שיקלי
עמיחי שיקלי, שר התפוצות, מנהל קמפיין תעמולה פוליטי שנוי במחלוקת – ומסרב למסור לתנועה לחופש המידע פרטים על התכתבויות שקיים עם "מומחי דעת קהל והשפעה" שמקבלים כסף ציבורי כדי להפיץ מסרים ממשלתיים. אחרי ששיקלי סירב לבקשת המידע, עתרנו לבית המשפט, באמצעות עורכי הדין דן רוזנטל ואור סדן.
הממשלה הטילה על משרד התפוצות לרכז את מאמצי ההסברה הבינלאומיים שלה. וכך הפך השר עמיחי שיקלי, לאחראי על מערך גלובלי של תעמולה ממשלתית סמויה ושנויה במחלוקת שכיכבה שכבר בתחקירים עיתונאיים. בתחקירים נחשף בין השאר שמשרד התפוצות שכר אנשי מקצוע שמתמחים בהפצת דיסאינפורמציה, פעילים פוליטיים המקורבים לליכוד ולשיקלי, יועץ תקשורת שמעורב בפרשות שוחד בינלאומיות, וגם חברה עלומה שהוקמה בידי מפקד יחידת הלוחמה הפסיכולוגית של צה"ל לשעבר.
בנובמבר 2024, בעקבות הפרסומים, הגישה התנועה בקשת חופש מידע למשרד התפוצות כדי שימסור מידע על ההתכתבויות של השר שיקלי עם "מומחי דעת קהל והשפעה" שעמם התכתב בתוכנות מסרים מיידיים. ביקשנו את התאריכים, את מספר ההודעות שנשלחו ואת שמות קבוצות הדיון משותפות, באפליקציות מסרים דוגמת ווטסאפ, טלגרם וסיגנל. המידע הזה יכול לסייע בהגשת בקשת המשך על תוכן ההתכתבויות. מדובר במידע שבישראל כמעט לעולם לא נחשף במסגרת הליכי חופש מידע.
במשרד התפוצות דחו את הבקשה באופן גורף בטענה שהמידע שמור ב"מערכות מידע אישיות", כלומר בטלפון הסלולרי האישי של השר שיקלי, ולכן, כביכול, "אינו בגדר מידע 'המצוי ברשות ציבורית' כמשמעו בחוק חופש המידע". הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד, הודיה שטיגליץ, התעלמה לגמרי מסעיף נוסף בבקשה שבו נדרשה לספק פרטים על התקשרויות תקציביות עם אותם "מומחי דעת קהל והשפעה" שמקיימים שיח ישיר עם השר.
בעקבות הסירוב עתרה התנועה לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה להורות למשרד לחשוף את המידע. "במסגרת תחקירים שהתפרסמו בארץ ובעולם הועלה כי המשיב [משרד התפוצות], בשם מדינת ישראל, הניע פעילויות השפעה סמויות ברשתות החברתיות דרך חברה מסחרית, במטרה להשפיע על דעתם של מחוקקים בארצות-הברית ולרתום את תמיכתם בפעולות ישראל במלחמה – פעולות שנתפסות חתרניות עד מאוד", כתבו מגישי העתירה, עורכי הדין דן רוזנטל ואור סדן מהתנועה לחופש המידע.
"דפוס פעולה זה לא רק מעורר חוסר נוחות לחלק נכבד מהחברה בישראל, שכן פעולות שנעשות בשם המדינה על ידי ארגוני צללים אינן נתפסות כמקובלות בחברות דמוקרטיות, אלא גם עורר חשש כבד להפרת החוק האמריקאי לרישום סוכנים זרים (FARA – Foreign Agents Registration Act). בהתאם לחוק זה, כל גורם הפועל בשירות ממשלה זרה ומבקש להשפיע על דעת הקהל או על מקבלי החלטות בארצות-הברית מחויב להירשם כסוכן זר ולפעול בשקיפות מלאה", נכתב בעתירה.
"הדמיון בין הפעולות של שני המשרדים מעורר חשש הנוגע לפעילותו של העומד בראש המשרד וכן להתקשרויותיו של המשרד, והאמור מעלה על נס את החשיבות של מתן האפשרות לבצע פעולות פיקוח ציבורי אפקטיבי, גם באמצעות בקשות חופש מידע. מובן שבפרסום מידע מעין זה ישנו אינטרס ציבורי רב כאשר עולה חשש שמדינת ישראל מבצעת פעולות שנתפסות כהתערבות בתודעה הציבורית במדינות שונות, בדרך של העברת מסרים ממשלתיים באמצעות 'סוכנים' מקומיים".
בתנועה לחופש המידע דוחים את טענת משרד התפוצות לגבי אי היכולת למסור מידע על התכתבויות שביצע השר באמצעות מכשיר הטלפון האישי שלו. לפי העתירה, במציאות הטכנולוגית העכשווית לא ניתן לבצע הפרדה בין מכשיר "אישי" למכשיר "מוסדי", שכן ברור שהשר משתמש במכשיר האישי שלו גם כדי לבצע פעולות שנגזרות מתוקף תפקידו המיניסטריאלי.
"כל ניסיון ליצור כזו הפרדה הוא הלכה למעשה פגיעה משמעותית בהוראות חוק חופש המידע", נכתב בעתירה. "מובן כי השר, הנמנה על צוות המשרד, הוא חלק בלתי נפרד מהרשות הציבורית והוא מהווה אורגן שלה. פעילותו היא פעילות המשרד. עובדי הציבור הם שמרכיבים את הרשות הציבוריות – והמידע שאלה מחזיקים, והנוגע לעבודתם, הוא מידע ציבורי השייך לרשות הציבורית. כל הבחנה אחרת תאפשר מציאות של 'מקלט מידע' – מציאות שתפגע קשות בזכות הציבור למידע".
בתנועה לחופש המידע מציינים שבמדינות מערביות אחרות, למשל בריטניה, ארצות-הברית, אוסטרליה והולנד, חוק חופש המידע חל גם על התכתבויות של שרים. לשיטת העותרים, זהו המצב המשפטי גם בישראל. "עסקינן בנסיבות אלו במידע ציבורי", מציינים העותרים, "ויש לתת טעמים של ממש לאי מסירתו, גם אם הוא מאוחסן בנפרד ממערכות המשיב או כל רשות ציבורית אחרת".
