קריסת שירותי הרכבת השבוע; הפקקים הבלתי נגמרים בכל שעה ומקום; המחסור בנהגי אוטובוסים; עליית המחירים בתחבורה ציבורית הלא מתפקדת ממילא – כל אלה אינם גזרות גורל משמיים. הכל חלק ממדיניות הממשלה להביא לקריסת השירות הציבורי. הדרך לעשות כן היא למנות בכירים בשירות הציבורי על פי קריטריון אחד בלבד – נאמנות למפלגת השלטון.

משרד התחבורה הוא דוגמה חיה לקריסת המהירה של הדרג הבכיר והמקצועי בשירות הציבורי. חדשות לבקרים מדווח על בכיר נוסף שהודיע על עזיבת משרד התחבורה. מתחילת הקדנציה הנוכחית של השרה מירי רגב, למעלה מ-17 אנשי מקצוע בכירים במשרד התחבורה כבר עזבו, או יותר נכון הועזבו. כלומר, כל אלה שאמונים על פרויקטים ארוכי טווח ובעלי השפעה קריטית על החיים שלנו.

עזיבת הבכירים במשרד התחבורה היא השיטה של הממשלה הזו – לשחרר את השלטון מכל צורה של הגבלה ופיקוח. בלי שופטים, בלי יועצים משפטיים וגם בלי הפקידות המקצועית הבכירה. הממשלה הנוכחית הכריזה מלחמה בדרג המקצועי והבכיר.

לאחרונה חשפה התנועה לחופש המידע שיש 360 משרות בכירות לא מאוישות בדרג הבכיר בשירות הציבורי. מדובר במחסור ענק בעובדים הבכירים והמקצועיים ביותר. אין המדובר בדרג הביניים, או בדרג הזוטר – אלא ממש באלה שתפקידם וביכולתם לנהל – ראשי אגפים, סמנכ"לים ובעלי הניסיון הרב ביותר בתחום המקצוע.

מנתונים שהתקבלו בתנועה לחופש המידע רק לפני חמש שנים, מספר המשרות הלא-מאוישות בדרג הבכיר של השירות הציבורי עמד אז על 115 תקנים חסרים בלבד. תחת הממשלה הנוכחית מספר המשרות הלא-מאוישות הוא חסר התקדים, שילש את עצמו ל-360 תקני בכירים שחסרים. אלה מספרים שטרם נראו בשירות המדינה.

66 מהמשרות הללו, מאוישות כרגע בממלאי מקום זמניים. מילוי מקום זמני של התפקידים הבכירים היא פרקטיקה בעייתית במיוחד, אשר לא מאפשרת תכנון אסטרטגי לטווח ארוך והמשך עבודה רציפה. העדפת מילוי זמני כדי לבחון האם הוא אכן נאמן וממלא את מדיניות השר היא בעייתית הרבה יותר. יתר על כן, בחינה האם המועמד הזמני תומך במינויי מקורביו לתפקידים הזוטרים במשרד עולה לכדי פלילים. אם זו אכן מדיניות המינויים של הממשלה הנוכחית, העדפת נאמנות אישית על פני מקצועיות ושירות הציבור – אז כולנו בצרות צרורות.

כבר כעת ברור – לעובדה שחסרים כל כך הרבה תקנים בדרג הבכיר של השירות הציבורי יש חלק משמעותי באוזלת היד של הממשלה בכל תחומי טיפולה בשנתיים האחרונות. החל ממצב החירום והמפונים; הפשיעה והאכיפה; ביחסי החוץ של ישראל; בתחום החינוך והמחסור במורים וגננות; בתחום התחבורה המחסור בנהגי אוטובוס והפקקים; ובכלל בריח של אותו כישלון עז שעולה מכל דבר שהממשלה עוסקת בו.

תקני הדרג הבכיר החסרים חושפים עוד עובדה מטרידה – מי שיכול ומבוקש בשוק הפרטי בורח מהשירות הציבורי תחת הממשלה הנוכחית. נראה שאנשי המקצוע בממשלה כבר לא מוכנים להיות שק חבטות ולא מעוניינים להסתבך בשיטת העדפת המקורבים של השר הממונה.

זאת הייתה יכולה להיות המשימה העיקרית שעומדת לפתחו של פרופ' הרשקוביץ, נציב שירות המדינה – שומר הסף של השירות הציבורי אל מול הדרג הנבחר ומי שאמון על הבטחת מקצועיותו. אם כי גם הוא, למרבה האירוניה, במינוי זמני בלבד.