ויקיליקס מייצרת מפולת שלגים של מידע זולג / ד"ר קרין נהון
נפל דבר השבוע. מדינות שלמות חיכו בכיליון עיניים לפרסומים של 250,000 תמסורות ומברקים שדלפו/נגנבו ע"י אתר ויקיליקס. הסיבה – הידיעה כי במסמכים הללו יש חומר עסיסי לגבי ההתיחסות של ארה"ב למדינות ומנהיגים שונים בעולם. בשעות האחרונות לפני הפרסומים גבר המתח, וויקיליקס אפילו נפלה ולטענתה בעקבות מתקפה על האתר שלה (למרות שאין הוכחות לכך בנתיים). ברור שאם משהו אכן סבר בארה"ב שהורדת האתר תועיל במשהו או תפסיק את זליגת המידע החוצה, לא מבין את מהות זרימת המידע באינטרנט. הורדת אתר לא רק שלא עוצרת את הפצת המידע, אלא להיפך, היא מעודדת משתמשים שונים לחפש את המידע באתרי מראה, או באתרים אחרים ולשכפל אותו. תוך זמן קצר ביותר המידע הזולג הופיע באלפי אתרים ברחבי העולם.
בנוסף, ויקיליקס מכיר את כללי המשחק עם העיתונאים. כך שמאות אלפי התמסורות כבר הועברו מלפני שבוע לעיתונים הגדולים בעולם כמו דר שפיגל בגרמניה וגרדיאן באנגליה. דר שפיגל לא התאפק ו"בטעות" פרסם חלק מההדלפות בטרם עת. אולם את מפולת השלגים האמיתית של המידע הזולג החל עיתון גרדיאן, אשר העניק גם אפשרות לחיתוך המידע ע"י משתמשים ללא מיומנויות דיגטליות גבוהות. גרדיאן בנה אפליקציית מפות המאפשרת בדיקת התמסורות לפני תאריך וארץ, ואף העניק אפשרויות להורדת כל הנתונים בצורה המקורית כפי שהם התקבלו ואף בצרוף מטה-דטה (תגיות שעוזרות להבין את הנתונים) שהעיתון עצמו הוסיף. כל אלה מראים לנו שבמשך זמן לא קטן שקדו בעיתון על מנת להפוך את המידע המתפרסם היום לזמין. המידע כל כך רחב ומקיף שהעיתונים מבינים שלא מספיק לסכם לקוראים את התמצית, שכן אין באמת תמצית למידע כה מקיף. במקום זה, הם מנגישים את המידע והופכים את הקוראים ממשתמשים פסיביים לכאלה שחותכים נתונים, וכמובן משתפים עם אחרים את המידע הרלוונטי לקונטקסט שלהם. זהו בדיוק התהליך שהופך מידע אנונימי לויראלי וידוע לרבים.
פרשה זו ממחישה כי לאינטרנט יש יכולת ממשית להוביל בפועל לצמצום בהיקף הצנזורה המדינתית על סוגֵיה ולגידול בהיקף חופש הביטוי. ומה זה אומר לגבי כללי המשחק והאיזונים השונים הקשורים לחופש ביטוי באינטרנט? במאמר החוקר את הנושא לעומק, חופש הביטוי המעשי והמדומיין באינטרנט: על בטלותה והולדתה מחדש של הצנזורה , טענו כי המודל המוכר והקלסי של הצנזורה — כלומר, צנזורה מדינתית על-ידי רגולטורים — איבד רבות מחשיבותו לנוכח קיומו של העולם המקוון ואף טענו כי בניגוד לדעה הרווחת, האינטרנט אינו נקי מצנזורה, וכי קיימות באינטרנט מערכות של הסדרה עצמית גם בנוגע לחופש הביטוי. כך לדוג' הניו יורק טיימס פרסם מבחר מהמברקים החסויים תוך כדי צנזורה עצמית של שמות ומקומות שהעיתון חשב שהם רגישים. צנזורה עצמית זו עלולה להפוך כבומרנג, שכן החמור במלואו נגיש באתרים אחרים והצנזורה העצמית היא כפרצה הקוראת לגנב בכך שיכולה להסב את תשומת לב המשתמשים לחומר הרגיש ולעודד אותם לחפש אותו.
לפרשת ויקיליקס יש משמעות אדירה מבחינת היחסים שבין מדינות לאזרחיה, ובין מדינות לבין עצמן. אני מניחה שההרתעה החדשה המתמשכת של חשיפת תקשורת פנימית תגרום לבירוקרטים להיות יותר זהירים בהתבטאויות פנימיות ולא רק חיצוניות, ולמצב בו מדינות לוקחות אחריות על מוצא פיהם ומעשיהם של פקידיה. מדינות מוכרחות להפנים את השינוי – העולם הופך לשקיף יותר.
