הארץ סוערת וגועשת. מחיר הקוטג' מסעיר את כולם מראש הממשלה, דרך בכירי הכתבים הכלכליים ועד אחרון מקליקי הלייק. כולם רוצים שמחיר הקוטג' יירד (ואם אפשר גם הגבינה הלבנה והצהובה ועוד כמה מוצרים). איך הוא יירד? לא מעניין אותנו איך, שיורידו אותו. מה הסיבות לעלייה? התיקרויות גלובליות? חמדנות? לא מעניינות אותנו הסיבות, שיורידו אותו. מי שיוריד? החקלאים? המחלבות? רשתות השיווק? לא מעניין אותנו מי, שיורידו אותו.

זו כמובן גישה קצת פשטנית. מי שדורש שינוי, ורוצה לעשות זאת בצורה אפקטיבית ונבונה, ולהיות מסוגל להסביר מה בדיוק השינוי המבוקש ולמה הוא מוצדק. מבלי להבין יותר מדי בשיווק חלב, נראה לי שמחיר הקוטג' אכן יקר מדי. עליה של 40% בשלוש שנים נשמעת על פניה בלתי סבירה. אבל כל המעורבים בדבר מפציצים אותי בשלל טענות והסברים שנועדו לשכנע אותי באחד משניים – או שעם כל הצער שבדבר, זה המחיר הסביר בתנאי השוק הנוכחיים, או שהאשם נעוץ במישהו אחר.

איך אדע מי צודק? איך אדע ממי אני דורש מה? איך נתרחק מהססמאות הילדותיות משהו ונציג תביעה קונקרטית וברורה שניתן להכריע בה. בשביל לעשות זאת אנו זקוקים למידע. לנתונים מדוייקים וקשיחים. חלק מהתמונה נמצא בידינו. מחיר הקוטג' על המדף (בלי תעלולים שיווקיים) בין 6.5 ₪ ל 8 ₪. העליה בשלוש השנים האחרונות 40%. מחיר המטרה שקבעה מועצת החלב עלה בתקופה זו ב 3.8%. נשמע חשוד. אבל אז באות המחלבות וטוענות שבתקופה מוקדמת יותר היה מצב הפוך. לך תצא מזה עכשיו.

הפתרון טמון בשקיפות מלאה של הנתונים הרלוונטיים. לא מדובר באלפי נתונים ולא צריך מחשב על כדי לעבד אותם או להבין אותם. קודם כל לדעת בכמה בדיוק מוכרות המחלבות את המוצר לרשתות השיווק, ולקבל את הנתון לאורך השנים האחרונות. בכמה בדיוק מוכרות הרשתות את המוצר לנו, נתון שקשה לעקוב אחריו לאורך זמן בגלל שלל המבצעים שנועדו בין היתר לטשטש אותו. מה בסופו של יום הרווח של תנובה, שטראוס וטרה ממכירת קוטג', וכמה הוא היה בכל מחיר שנמכר, ומה הרווח של הרשתות.

אלא שבדיון בוועדת הכלכלה השבוע, סירבה תנובה לחשוף נתונים על רווחיה, והיא מסרבת בעקביות לפרסם את הדו"חות הכספיים שלה. הטענה של תנובה היא שמדובר בחברה פרטית. היא לא נסחרת בבורסה, ולכן אין עליה חובות גילוי שחלות על חברות בורסאיות. היא לא חייבת דין וחשבון לאף אחד (חוץ מלבעליה). האמת היא שזו הגישה הרווחת ורבים וטובים חושבים שרווחי החברה או מחירי המכירה שלה אינם עניינו של אף אחד מחוץ לתנובה.

אבל תנובה היא לא "רק" חברה פרטית. היא מונופול, שביחד עם שחקנים קטנים יותר בשוק, קובעים במידה רבה מה ייכנס לפיותיהם של מיליוני ישראלים. ההשפעה שלה ושל חברותיה על חיינו היום-יומיים עצומה. כמובן שאת כל רווחיה היא עושה מכספי הציבור, ושאלת מעמדה המשפטי כחברה פרטית או ציבורית אינה השאלה החשובה ביותר. החשוב הוא שלציבור הרחב יש גם אינטרס וגם זכות לדעת למה מחיר הקוטג' הוא כפי שהוא, ובעיקר כיצד ניתן לשנות זאת, ולשם כך הוא זכאי לדרוש ולקבל מתנובה, שטראוס, טרה ורשתות השיווק מידע רלוונטי.

סודות מסחריים הם חיוניים לקיומה של פעילות מסחרית. אם תנובה עלתה על דרך חדשה לעשות את הקוטג' טעים יותר, זכותה להרוויח מכך ולא לתת לאיש מידע שיעזור לו להתחרות בה. אבל כאן פחות או יותר נגמר הצידוק שבסודות מסחריים. כל החשאיות וההסתרה סביב הנתונים הכספיים, התעריפים, הרווחים ונתונים מעין אלה – מטרתו אחת, למנוע מהציבור ומגופי הפיקוח מידע שיביך את החברות, יעמיד אותן באור שלילי ויחייב אותן לתקשר באופן שונה עם לקוחותיהן.

כמו בהקשרים אחרים, גם בהקשר זה הקוטג' הוא רק סמל. הדברים נכונים כל אימת שחברות הסלולר מהלכות אימים באשר להשפעות הצפויות מכל בדל שינוי רגולטורי והבנקים מפחידים אותנו באפוקליפסה פיננסית אם רק יתערב המחוקק בעמלות הנגבות על-ידם. בנושאים אלה ואחרים יותר גישה למידע שהחברות שומרות קרוב לחזה, תשפר את קבלת ההחלטות ותאפשר לציבור להבין מי מתעמר בו ומי נוהג בהגינות. אם החברות ימשיכו במדיניות של חוסר דיווחיות מוחלט לציבור הצרכנים, ראוי שהמחוקק יקדיש מחשבה לאמצעים לכפות עליהן יתר שקיפות.

למאמר של רועי פלד, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, בדה מרקר