החוק נועד לציבור – מחקר אקדמי של אוניברסיטה לא צריך לשמש למטרות מסחריות ולהשאת רווחים של תאגידי ענק. במיוחד כאלה שרווחיהם מגיעים מפגיעה בבריאותם של מיליונים, קל וחומר כשמדובר בבני נוער מתחת לגיל 16, שדעתם עדיין אינה מגובשת, והם חשופים ללחץ חברתי ולהשפעת הסביבה. אם חברת פיליפ מוריס חפצה כל כך במחקר מסוג זה, תתכבד ותממן מחקר משלה, במקום לנהל מאבק משפטי במשך ארבע שנים להשגתו.

המחקר מומן בכספו של הציבור – בין השאר באמצעות משרד הבריאות הבריטי, קרי מדובר ב"רכוש" של הציבור. פרסום המחקר עשוי לעניין לא רק את חברת יצרנית מרלבורו, אלא את הציבור כולו, שכאמור הוא המממן שלו.

אין לחשוש מהשלכות הפרסום – האם פרסום המחקר עלול להרתיע אוניברסיטאות וחוקרים מעריכת מחקרים עתידיים? נראה שלא. אם החשש הוא לפגיעה בפרטיותם של המשתתפים במחקר, יכולה האוניברסיטה למסור נתונים מהמחקר תוך השמטת פרטים ועריכת שינויים, או לחילופין, לקבל את אישורם למסור את פרטיהם, זאת על מנת שלא לפגוע בפרטיותם.