בנק ישראל אחד הגופים המשפיע ביותר על אזרחי המדינה מקפיד להתנהל בחוסר שקיפות קיצוני. הפער בין המילים לבין המעשים של נגיד בנק ישראל מעולם לא היה גדול יותר. בעוד סטנלי פישר מקפיד להתבטא בזכות הצורך בשקיפות ועל חשיבות הפיקוח הציבורי הגוף עליו הוא מופקד מתנהל בדיוק להיפך בחשאיות מקוממת ותוך זלזול בקולות המבקשים לחשוף את מנגנוני קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות של הבנק המרכזי. ומדובר בגוף שבין תפקידיו לקבוע את שער הריבית, לפקח על התנהלות הבנקים ויציבותם, ולנהל את יתרות מטבע החוץ של ישראל, המסתכמות בכ-54 מיליארד דולר.

ביוני פנו לבנק ישראל התנועה לחופש המידע ו"כלכליסט" (כל אחד בנפרד) בבקשה לקבלת מידע על הסיבות לדרישת המפקח על הבנקים לפטר את יו"ר בנק הפועלים, דני דנקנר, אך עד היום הפניות לא נענו.

כתבת "גלובס", סטלה קורין ליבר, הצליחה לחשוף טיוטה של דו"ח ביקורת פנימי שהוכן בבנק. הדו"ח חושף סדרה ארוכה של אי סדרים בנוהלי ההתקשרות, ניגודי עניינים, מינויי מקורבים, התחייבויות כספיות כבדות, התקשרויות בעייתיות ללא מכרז ותשלומים מופרזים. ואולם, בקשתה לקבל את הדו"ח השלם מהבנק סורבה.

"במשך יותר משנתיים הוגדר דוח הביקורת כטיוטה או כדו"ח לא סופי, וזה היה תירוץ לא לחשוף את פרטיו", כתבה קורין ליבר ב"גלובס", "אלא שגם עתה, אחרי שהדו"ח נחתם ומוגדר כ"דוח סופי", ממשיך בנק ישראל להסתיר ולטייח את הדו"ח ואת ממצאיו וטוען שהבנק לא קיבל את אישורם של כל המבוקרים לפרסם או להגיב על פרטי הביקורת הקשים המוזכרים בו". בכוונת התנועה לחופש המידע לפנות לבית המשפט אם הבנק יתמיד בסרובו לפרסם את הדו"ח.

לראיון של מנכ"ל התנועה רועי פלד וסטלה קורין ב"הכל דיבורים"

"כלכליסט" על העדר השקיפות של בנק ישראל בניהול יתרות המט"ח