למאמר בכלכליסט

שקיפות וזכות הציבור לדעת הם ערכים שרלוונטיים לכל מחאה חברתית ללא קשר להשקפת העולם שמניעה אותה. עוד בקשות חופש מידע ועתירות שיגיעו מארגונים חברתיים, אנשי תקשורת ואנשים פרטיים יזינו את גלגלי השינוי. מאמר מאת מנכ"לית התנועה לחופש המידע

רוצים לדעת את פירוט הנכסים שבבעלות מפלגה מסוימת? לא תוכלו כי הוא לא חל על מפלגות. רוצים לעיין בתקציב החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית? לא תוכלו כי החוק לא חל עליה (רק עקרונות החוק). רוצים מידע על הטרדות מיניות באוניברסיטה או במכללה ציבורית? לא תוכלו, כי החוק חל רק על "ניהול העניינים הכספיים" של מוסדות אלה. ההתאחדות לכדורגל? לא חל. וכשחל זה יותר טוב? לרוב, לא.

מה הטעם לבקש מידע ולקבלו אחרי כמה חודשים, במקרה הטוב, שלא לדבר על בקשות מידע שעוברות למסלול המשפטי, כלומר עתירה מנהלית. אפשר לחכות גם 4 שנים לפסק דין. אז מה הטעם? והרי גם כל בקשה היא כמו טיפה בים. כל כך הרבה מידע מוסתר מעייני הציבור בשלטון המרכזי ובשלטון המקומי, איך אפשר להתמודד עם כל החושך הזה? רוב הזמן מבקשי המידע צריכים להפוך לגשש-בלש כדי לדעת מה לבקש, איך לבקש וממי לבקש את זה. אמרנו, מיותר.

נכון, החוק חל על כל משרדי הממשלה, כל הרשויות המקומיות, כל גוף שהוקם בחוק, קופות החולים, מפעל הפיס, חברת החשמל ועוד. כל הגופים שהחוק חל עליהם חייבים בגילוי מלא של המידע שנמצא ברשותם, אלא אם יש סייג מפורש בחוק שמונע את גילוי המידע. נכון, על פי ניסיון התנועה לחופש המידע ב-8 השנים האחרונות, בתי המשפט פוסקים בדרך כלל לטובת חופש המידע. בשנה האחרונה יש תחושה שברשויות מסוימות, החלו מפנימים את" זכות הציבור לדעת", ואולי אכן יש סימנים של צעדים ראשונים לקראת מהפכת שקיפות.

אם כך, המסקנה היא בעצם, לא שחוק חופש המידע הוא מיותר, אלא שהלחץ הציבורי וההתעקשות מניבה תוצאות ואת זה צריך לחזק. חופש מידע, שקיפות וזכות הציבור לדעת הם ערכים שרלוונטיים לכל מחאה חברתית ללא קשר להשקפת העולם שמניעה אותה. עוד בקשות חופש מידע ועתירות שיגיעו מארגונים חברתיים, אנשי תקשורת ואנשים פרטיים (בהקשר זה במיוחד כלפי השלטון המקומי), יזינו את גלגלי השינוי.

תארו לעצמכן שהיינו יודעים כמה באמת ישראל משקיעה בשנה בקידום נשים? מה הם פערי השכר האמיתיים בין נשים לגברים בכל המקצועות במגזר הציבורי? מה הם הנתונים האמיתיים לגבי הטרדות מיניות ברשויות השונות? תמיד רציתי לדעת, מה בדיוק עושות הממונות על מעמד האישה במשרדים השונים ובכלל זה סגנית השר לנושא קידום הנשים.

יש עוד כל כך הרבה שאלות שאפשר לשאול. כמה רשויות, אם בכלל, מיישמות את התיקון לחוק הסטטיסטיקה ואוספות מידע גם בפילוח מגדרי? על חלק מהשאלות אני יכולה לענות. כי במסגרת קואליציית הנשים לחופש מידע של התנועה לחופש המידע, שאלנו, ביחד עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, את השאלות הללו וגם קיבלנו תשובות. מה אפשר לעשות עם המידע הזה? הרבה.

השורה התחתונה: לצד הקמפיין התקשורתי, הפייסבוקי, ההפגנות, הצעדות, העצומות והמכתבים, ראוי שכל אלה שמוחות ומוחים על משהו, יכניסו לארסנל המחאה שלהם גם את הדרישה לשקיפות ושיתוף במידע הציבורי באמצעות הגשת בקשות חופש מידע, שהן הכלי היחיד שיש בידי הציבור, לחייב רשויות למסור מידע שקיים אצלם. לא אידאלי, אבל הרבה הרבה יותר טוב מלצעוק בחושך.

עו"ד אלונה וינוגרד היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע