השופט אליעזר ריבלין: "לא ייתכן שגוף כלשהו יקבע עבור אדם אחר מה טוב לו לעשות"
התנועה לחופש המידע נמצאת בסכנת סגירה מיידית. אפילו התקציב הזעום שבו היא פועלת, 70 אלף דולר בשנה, מוטל בספק: התורמים הוותיקים הפסיקו לתרום או נסגרו בעצמם, התנועה בררנית ביותר לגבי האנשים שהיא פונה אליהם בשל חשש לניגודי עניינים, ולגבי מימון ממשלתי אמר השבוע יו"ר התנועה, העיתונאי רביב דרוקר, כי הוא "מעדיף לסגור את התנועה מאשר לקבל סיוע ממשלתי".
באופן אירוני למדי, המשבר הקשה הזה מגיע לשיאו חודש וחצי בלבד לאחר ההישג העצום של התנועה בבג"ץ, שהורה על פרסום תוצאות בחינות המיצ"ב (מדד יעילות וצמיחה בית ספרית), הישג שהגיע לאחר מאבק ממושך בן חמש שנים של התנועה במשרד החינוך. את פסק הדין התקדימי והמנומק שמעלה את רף השקיפות הנדרש מגופים מבוקרים כתב השופט בדימוס אליעזר ריבלין, שפרש לפני חמישה חודשים לגמלאות.
ריבלין, שמנוע מלדבר על פסק הדין עצמו או על התנועה שהיתה אחד הצדדים בהליך, חתום על כמה פסקי דין עקרוניים הקשורים לחופש המידע. בפסק הדין האחרון בנושא המיצ"ב קבע כי "המידע הוא קניינו של הציבור והרשות מחזיקה בו בנאמנות, עד שאין היא רשאית להחליט עבורו אם חשיפה למידע תשרת אותו אם לאו".
אליעזר ריבלין, חוק חופש המידע חוקק כבר לפני 14 שנה ולמרות זאת במקרים רבים נדמה שהגופים המבוקרים ימסרו את המידע רק אם יקחו אותם לבית משפט.
"צריך להבחין בין שני שלבים: לפני ואחרי הפסיקה. זה נכון שקיימת נטייה טבעית של גופים להסתייג מחשיפה, גם אם לפעמים ההסתייגות הזו נובעת מטעמים אלטרואיסטיים ואמונה אמיתית שהימנעות מחשיפת יתר יכולה לתרום לעניין הכללי. עם זאת, במקרים שבהם מוגשות תביעות ונוסחו הלכות מטעם בית המשפט – אין ספק שהדברים מוטמעים ומשרדי הממשלה מפנימים ומקיימים את ההוראות של בית המשפט, וזה ייאמר לזכותם".
עד כמה הזכות של הציבור לקבל מידע חשובה ועקרונית בעיניך?
"הזכות לקבל מידע נובעת לאו דווקא מחופש הביטוי, אלא מכמה טעמים אחרים. אחד החשובים שבהם הוא הזכות לאוטונומיה – לכל אדם יש זכות לבחור את דרך חייו ולקבל את ההחלטות בבבחירות החשובים שנקרות לפניו במהלך החיים. כדי שיוכל לממש את זכותו לאוטונומיה הוא צריך לקבל מידע ולהחליט בעצמו מה הוא עושה עם המידע ובאיזו דרך הוא משתמש בו כדי לקבל החלטות. לא ייתכן שגוף כלשהו יקבע עבור אדם אחר מה טוב לו לעשות. טעם נוסף נוגע למלחמה בשחיתות: כפי שכבר נאמר, פנס הרחוב הוא השוטר הטוב ביותר – מתן המידע והשקיפות נועדים למנוע שחיתות וניצול לרעה של הכוח".
מבלי להיכנס למצבה הספציפי של התנועה לחופש המידע, כשופט עליון בדימוס – מה חשיבותו של העותר הציבורי?
"אין ספק שקיומו של עותר ציבורי שאין לו אינטרס אישי מרחיב את מעגל הפונים לבית המשפט והרחבה כזו מאפשרת להעלות על סדר היום נושאים חשובים שנוגעים לזכויות אדם. אך אין להגזים בשימוש שנעשה בעתירה הציבורית – כמו בכל דבר אחר. דווקא בהיבט של חופש המידע אני חושב שכל אדם שרוצה לבחור איך לנהל את חייו ויש לו אינטרס אישי בקבלת מידע – יש להניח שיפנה בעצמו או כחלק מקבוצת אנשים לבית המשפט".
