עד כמה צריך להתאמץ כדי להשיג מידע במסגרת חוק חופש המידע ממשרד מבקר המדינה, הגוף שאמור להיות סמל השקיפות והמינהל התקין? מהניסיון האחרון של התנועה לחופש המידע, עולה כי מדובר במשימה קשה ביותר, גם בהשוואה לעשרות גופים אחרים מולם עובדת התנועה באופן שגרתי.

"בחודשיים האחרונים עסוקה התנועה לחופש המידע בהגשת בקשה לממונה על חופש המידע במשרד המבקר, אך נתקלת בחוסר שיתוף פעולה וסירוב למסור פרטים על אופן תשלום האגרה שדרושה לצורך תחילת בירור בקשת מידע", אומרת מנכ"לית התנועה, עו"ד אלונה וינוגרד.

מדובר בבקשת מידע שהגישה התנועה כבר בחודש מאי השנה לבקשת TheMarker , לקבלת דו"ח ביקורת של מבקר פנים חיצוני שנערך במשרד מבקר המדינה לגבי עבודות פרטיות שביצע מ"מ מנכ"ל משרד המבקר ללא אישור. משרד המבקר סירב לבקשת TheMarker לקבל את הדו"ח עצמו, ובעקבות כך פנינו לתנועה לחופש המידע לצורך הגשת בקשה על פי חוק. מבקר המדינה, יש להבהיר, נכלל תחת חוק חופש המידע.

לדברי וינוגרד, אנשי התנועה טורטרו על ידי אנשי מבקר המדינה שלא השיבו לפניות טלפוניות ופניות בדואר אלקטרוני, וכשכבר השיבו – לא הצליחו לספק תשובה לשאלה הפשוטה: כיצד משלמים את אגרת חופש המידע. בנוסף, היא אומרת, אתר האינטרנט של המשרד אינו מפרט כנדרש כיצד משלמים את האגרה ולאן פונים כדי לשלם אותה. כתוצאה מכך, היא אומרת, "נותרנו במצב בו אנו לא יכולים לשלם את אגרת חופש המידע ולכן לא יכולים להגיש את הבקשה".

לכתבה של רוני לינדר גנץ בדה מרקר