למאמר בדה מרקר

באחרונה החליט משרד התחבורה לפרסם את דו"חות הבקרה והאיכות על חברות התחבורה הציבורית לקהל הרחב. בעקבות הפרסום, הופיעו מספר כתבות על כך בגופי התקשורת השונים וכולנו נהננו מכמה רגעים של חגיגת שקיפות באדיבות משרד התחבורה.

באמת כל הכבוד למשרד התחבורה, שמיוזמתנו הבין את החשיבות של המידע הציבורי הגלום בדו"חות הבקרה והאיכות שעורכת חברת ריב"ה עבור המשרד. טוב עשה המשרד שנקט יוזמה ובחר להעמיד את המידע לרשות הציבור, באופן גלוי וידידותי למשתמש, וגם נזכיר כי עלות הפקתו של המידע מזרימה מיליוני שקלים לקופת המדינה – מימון המגיע מכספי משלמי המסים, ולכן ראוי שיועמד לראשות המממן, קרי הציבור. אבל הנה מגיעים משביתי השמחה.

הכל התחיל לפני יותר משנה, עת הגישה התנועה לחופש המידע בקשת חופש מידע למשרד התחבורה לשם קבלת דו"חות ריב"ה באופן מלא. פניה זו נעשתה לאחר שפורום ארגוני התחבורה פנה לתנועה שתסייע להם בקבלת הדו"חות. במהלך אותה שנה, ניסה משרד התחבורה בכל דרך למנוע מהתנועה לקבל את המידע.

ניסיון זה כלל, בין השאר, הזמנה לעיין במידע במשרד אבל לא לצלמו, סירבול ועיכוב ניכר בפרוצדורה של פניה לחברות התחבורה העלולות להיפגע ממסירת המידע (הליך שמוסדר ותחום בזמן בחוק חופש המידע) וחוסר נקיטת עמדה ברורה וחד משמעית לגבי גילוי הדו"חות.

התנועה התעקשה, הגישה עתירה, כתבה מכתבים לממונה על חופש המידע במשרד ולמנכ"ל המשרד, הגישה בקשה נוספת לקבלת הדוחות המעודכנים. והנה, כרעם ביום בהיר וללא התרעה מוקדמת, הודיע המשרד בחגיגיות שהדו"ח המסכם לשנת 2011 נמצא באתר המשרד.

מכאן ואילך, אפשר לפצל את הדיון לשניים. הראשון יכול להלין על כך שהמשרד בחר להודיע לתנועה לחופש המידע על העלאת הדו"ח רק בדיעבד, במכתב קצר, כמה ימים לאחר שזה פורסם באתר ודוברר בתקשורת. נכון, זה לא יפה ולא מקובל כאשר צד נמצא מולך בהליך משפטי, אבל זה ממש לא העיקר.

המהות נמצאת דווקא באפיק הדיון השני. המידע, כפי שהוא מופיע כיום באתר משרד התחבורה, אינו עונה על דרישות חוק חופש המידע, אינו מספק ואינו ראוי. המשרד העלה לאתר דו"ח מסכם – כלומר מעובד, ולא את הדו"חות עצמם. במהלך השנה מופיעים כמה דו"חות הבודקים את איכות שירות התחבורה הציבורית. מה שהציבור מקבל כיום הוא דו"ח אחד בלבד, שעבר מניפולציה סטטיסטית כלשהי.

שנית, הדו"ח לא מפרט את חברות התחבורה השונות. דוחות ריב"ה המקוריים מדרגים את חברות התחבורה השונות ולא מוצגים כאשכולות (אנו יודעים זאת, מאחר שבתחילת הדרך הורשה לתנועה לעיין בדו"חות ולא לצלמם).

לא ניתן לטעון שהדו"חות כפי שהם מוצגים כיום באתר משרד התחבורה, הם חסרי ערך. יחד עם זאת, ללא יכולת השוואה, בקרה, ומעקב, הפרסום כפי שהוא נעשה היום אינו משיג את מטרתו. נראה, שמשרד התחבורה כשל מלהבין את הרציונאל שבבסיס הדרישה לפרסם את דוחות ריב"ה כלשונם ובמלואם. פרסומו של דו"ח אחד מעובד וחלקי, לא מקיים את עקרון השקיפות ושיתוף הציבור. נראה, שהמשרד טרם הבין שהוא מחזיק במידע כנאמן לציבור, שהציבור הוא בעליו של המידע וככזה עומדת לו הזכות לראות את הדו"חות עצמם, ממש כפי שמכינה אותן חברת ריב"ה למשרד התחבורה.

הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע