חדשות

הקרן הקיימת לישראל "פועלת בשם העם היהודי ולמענו כנאמן העם היהודי על אדמתו בארץ ישראל", כך על פי אתר האינטרנט של קק”ל. באתר מפורטים תחומי העשייה העיקריים של הקרן והם כוללים, בין השאר, ייעור, מים ושיקום נחלים, התיישבות, פריצת דרכים ועוד. ב-1953 נחקק חוק קק"ל, שנועד להסדיר את פעילות הקרן בארץ, שכן היא הוקמה תחילה כגוף שאוגד בחו"ל. בנוסף, ב-1961 נחתמה בין המדינה לקרן אמנה המסדירה את פעילותה. עם זאת, חוק חופש המידע אינו חל על קק”ל. לכאורה מצב זה מעורר תמיהה. כיצד גוף שעוסק בנושאים כה מהותיים, ואף פועל כ"נאמן" שלה, אינו חייב לציבור דין וחשבון על התנהלותו?

ההסבר לכך פשוט: חוק חופש המידע מונה רשימה של גופים שהחוק חל עליהם, וקק"ל אינה נמנית עמם. בית המשפט קבע (למען הסר ספק), כי מדובר בגוף שלא הוקם על פי חוק. זאת מאחר שהחוק המדובר מ-1953 אינו קובע את תחומי פעילותה, סמכויותיה, חובותיה או זכויותיה של קק"ל, אלא נועד להופכה מחברה זרה לחברה מקומית, כדי שניתן יהיה להעביר את רכוש הקרן (כלומר, האדמות) לרישום קק"ל לאחר קום המדינה. לפיכך, לפי פסיקת בית המשפט המחוזי, קק"ל אינה בבחינת גוף ציבורי לעניין חוק חופש המידע.

בדיקה טכנית של החלת חוק חופש המידע על קק"ל אכן מובילה למסקנה שהחוק לא חל על גוף זה. אך האם לא הגיעה העת לבחינה מהותית יותר של הסוגיה? יש גופים נוספים, בדומה לקק”ל, שהחוק לא חל עליהם – הסוכנות היהודית, מפלגות, גופי תקשורת ועד לאחרונה גם ההתאחדות לכדורגל (שהחלת חובת השקיפות עליה נמצאת בימים אלה במוקד הליך חקיקה). היכן יש לקבוע את הגבול? מדוע לחרוג מהגבולות שקבע המחוקק? האם הרחבת החוק לא תיצור מדרון חלקלק שיוביל להתגברות הדרישות לשקיפות גם של גופים פרטיים או אנשים פרטיים?

החלת חוק חופש המידע על קק"ל היא צעד הכרחי נוכח תחומי העיסוק של הארגון וגם נוכח השפעתו על המשק ועל הציבור. לדוגמה, במסגרת האמנה שבין קק"ל למדינה הוקמה מועצה, שתפקידה לקבוע את המדיניות בסוגיות של קרקעות, לאשר את תקציב מינהל מקרקעי ישראל ולפקח על המינהל. במועצה חברים 13 אנשים ובראשה עומד שר. שישה מחברי המועצה ממונים על פי הצעת קק”ל. היש דוגמה מובהקת מזאת למעורבות קק"ל בסוגיות פוליטיות־חברתיות מהותיות?

נראה שהגיע הזמן לבחון מחדש את החלת חובות השקיפות המחמירות גם על גופים כמו קק"ל. גופים, שהם לכאורה פרטיים, אך פועלים באופן מובהק בזירה הציבורית ולמען הציבור, כך לפי עדותם. הקרן הקיימת לישראל צריכה להיות גוף שחלים עליו עקרונות המשפט הציבורי, ובכלל זה חובת הדיווח והשקיפות. המציאות שבה קק”ל פועלת בזירה הציבורית אך אינה חייבת לתת דין וחשבון לציבור אינה ראויה ועלולה להוביל לפגיעה קשה במינהל התקין.

המאמר פורסם ב"הארץ"

הארץ: משרד המשפטים מגבש חוק להכפפת הקרן הקיימת לישראל למבקר המדינה