ועדות ציבוריות אינן ציבוריות באמת אם הן לא שקופות / עו"ד אלונה וינוגרד
"מעת שהשרה החליטה לצרף נציגי ציבור והוועדה היא ציבורית ולא סתם מייעצת, היא אינה רק מייעצת לאוזנה של השרה". את הדברים האלה אמר עו"ד אביתר קנולר בדיון בעתירה שהגישה התנועה לחופש המידע נגד משרד הבריאות. העתירה הוגשה לאחר שהמשרד הודיע (בסופו של דבר) שהוועדה לבחינת הרפואה הציבורית בישראל, בראשות שרת הבריאות יעל גרמן, תנהל פרוטוקולים של ישיבותיה ללא שמות הדוברים.
על פניו הוועדה תתנהל תוך ניהול פרוטוקול מפורט של ישיבותיה, ובסך הכל יושמטו שמות הדוברים, וגם אז לא בכל המצבים. אז מה הסיפור הגדול? בשביל זה ללכת לבג”ץ? יש הרי ועדות ציבוריות שמתנהלות ללא פרוטוקולים כלל, או במקרה הטוב עם סיכומי הדברים. ובכלל, איך אפשר לצפות שחברי הוועדה ידברו בחופשיות כשכל מילה שלהם מתועדת? גם ברור שכשיפרסמו את הפרוטוקולים, דברים יוצאו מהקשרם והתקשורת תמהר למצוא כותרת היכן שאין. עדיף לא לתעד.
מפתיע או לא, אבל נראה שנפלנו על הלהיט החם של שלהי הקיץ. ועדות ציבוריות החלו לקום כפטריות אחרי הגשם – הוועדה לרפורמה בחשמל, ליוקר המחיה, לבחינת משאבי הטבע, הסדרי החוב, ועדת הריכוזיות ועוד ועוד. צודקים הפוליטיקאים. ועדה ציבורית היא ה־דרך ל”ללכת עם ולהרגיש בלי”. בואו נקיים ועדה ציבורית בנושא שהוא חשוב ובעל משמעות חברתית רחבה. נראה לציבור שאנחנו קשובים, שאנחנו בוחנים את הסוגיה לעומק. שומעים מומחים, שומעים את עצמנו, מסיקים מסקנות ומגישים המלצות. אפילו נשלב בוועדה נציג ציבור אחד או שניים, ומי יודע אולי אפילו נציגה. הנה. אנחנו פה כדי לשרת ולייצג, לא?
האמת היא שלא. ועדה ציבורית המתנהלת כוועדה פנימית, כלומר לא מנהלת פרוטוקולים ואינה את האינטרסים של משתתפיה היא לא, עם כל הצער שבדבר, ועדה ציבורית. בדיוק כפי שנאמר בדיון בעתירת התנועה, ועדה זו אינה רק לוחשת לאוזנה של השרה (או השר) וכדי לזכות במעמדה כוועדה ציבורית עליה להתנהל באופן שמוכיח הלכה למעשה את חובותיה הציבוריות. בראש ובראשונה, עליה להתנהל בשקיפות. הציבור צריך לדעת מי הם חברי הוועדה ולמה הם חברים בה. לציבור זכות לדעת מה אמרו חברי הוועדה בנושאים הבוערים, וכיצד הצביעו חברי הוועדה בכל נושא. רוצים ועדה ציבורית? בבקשה, תוכיחו שהיא כזו.
בבסיסה של כל התנהלות ועדה, נמצא התיעוד שלה. קיומם של פרוטוקולים מלאים כולל שמות הדוברים (פרוטוקולים ללא שמות דוברים הם בהכרח חסרים), הכרחיים כדי להוכיח, גם אם לאחר מעשה, שהוועדה פעלה כאשר טובת הציבור, וטובתו בלבד, לנגד עיניה. הפרוטוקולים המלאים, ורק הם, יוכלו לשמור על הוועדה מפני לחצים ואינטרסים חיצוניים, שהם חשובים פי כמה מיכולתם של חברי הוועדה "לדבר בחופשיות". חוששים החברים שדבריהם לא יובנו? יתאמצו ויסבירו עצמם באופן ברור. זה לא קל, אבל המחיר של התנהלות ללא יכולת בקרה כבד הרבה יותר.
לא ייתכן שכל ועדה ציבורית תעשה ככל העולה על רוחה בכל הקשור לתיעוד התנהלותה. לכן, הדרך היחידה להתמודד עם טרנד הוועדות הציבוריות היא הכנסת סדר בכאוס שנוצר. אחרת, בסופו של דבר נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה – במצב שבו ההיסטוריה לא תוכל לשפוט, והחוקרים והחוקרות לא יוכלו לחקור כי לא יהיה תיעוד. זה מצב שאינו מתקבל על הדעת.
חדשות אחרונות
- 5 בנובמבר 2024מלחמה היא לא תירוץ להסתיר מידע / הידי נגב
- 5 בנובמבר 2024דו"ח מיוחד: מהי שקיפות אלגוריתמית?
- 4 בנובמבר 2024מסמכים שחשפה התנועה: באוצר ידעו על החוב של רשת החינוך החרדית – אך החליטו להגדיל את תקציבה
- 13 באוקטובר 2024התנועה למזכיר הממשלה: יש לפרסם באופן יזום את הוצאות הטיסות של השרים לחו"ל
- 11 באוקטובר 2024האם מותר למשטרה להחרים שלטים בהפגנות? אלה הנהלים