לקח ראשון: לא לצפות ממר ישראלי

רביב דרוקר: "יישום אמיתי ויעיל של חוק חופש המידע לא יבוא מהציבור. לא צריך לצפות שמר ישראלי יפנה מזמנו כי יש משהו שמעצבן אותו והוא ימצא מי הממונה הרלוונטי על חופש המידע ויפנה אליו. בלי להתנשא, החוק הזה הוא כלי משפטי שצריך לדעת איך להשתמש בו. בהחלט צריך ליצור אווירה ציבורית שהמידע הזה מגיע לנו. הסנטימנט ציבורי חשוב אבל לא צריך לצפות מהציבור שישתמש בחוק. לדעתי צריך להתרכז בשני קהלים: עיתונאים וארגונים חברתיים. אצל עיתונאים אנחנו מרגישים שחל שינוי גדול. הם מציפים אותנו בבקשות למידע. למרות שלמרבה הצער כלי תקשורת עדיין לא ממהרים לעתור לבית המשפט כשהרשות לא מוסרת את המידע המבוקש. הם מצפים שכשיש סירוב אנחנו נעתור בשמם. זו העסקה – אתם תשלמו ואם יהיה מידע אנחנו נקבל את המידע.

לקח שני: לסמוך על בתי המשפט

85% מהעתירות שאנחנו מגישים אנחנו מנצחים. זה מוכיח שבית המשפט יודע ליישם את החוק, והוא יודע גם לקפל את הממשלה כשצריך. אבל הכלי הזה לא פשוט ודורש משאבים.

הלקח השלישי: לדעת מה לבקש

הלקח השלישי והחשוב ביותר הוא לדעת מה נמצא בצד השני. חוק חופש המידע הוא בסך הכל חוק פשוט, כל כולו עמוד וחצי, מגישים בקשה, אם נתקלים בסירוב מגישים עתירה. אבל המפתח להצלחה הוא לדעת מה יש במגירות של המשרד הממשלתי. מהרגע שאתם יודעים שיש דו"ח, מי חיבר ומתי, עשיתם את רוב העבודה. העניין הוא לא סתם לבקש מידע כללי, אלא לדעת על המחקר שנעשה, הדו"ח שחובר, עבודת המטה שמעלה אבק.

אז איך יודעים מה יש? מבררים אצל עיתונאים מה יש במשרד. אני כעיתונאי יכול להתקשר לפקיד ולשאול מה המשרד עשה, ואיזה נייר הכינו שם. אנחנו רואים שבחו"ל כבר משיגים את החשבוניות ואת המיילים ותכתובות בין המשרד לכל מיני אנשים וגופים. אנחנו מאוד רחוקים משם, אבל על רקע השינוי הציבורי שמתחולל, התקנות החדשות שיפחיתו את האגרות והמומנטום שנוצר, אם נציף את משרדי הממשלה בעתירות יש סיכוי לחולל שינוי אמיתי.

עוד מיום העיון

• פאנל: איך מממשים את הזכות למידע

• מיכאל איתן: מהפכת המידע מאפשרת לתקן את הדמוקרטיה

• לתמונות מיום העיון