לידיעה של רוני לינדר-גנץ ב"דה מרקר"

הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק שנועדה להגביר את השקיפות במוסדות להשכלה גבוהה, המתוקצבים ביותר מ–4 מיליארד שקל בשנה מכספי הציבור. קשה להאמין אבל חוק חופש המידע חל על האוניברסיטאות והמכללות בישראל באופן מוגבל וחלקי בלבד – למרות חשיבותן הציבורית והעובדה שהן מתוקצבות מכספי המסים במיליארדי שקלים בשנה.

החוק החדש שהגישו חברי הכנסת מיקי רוזנטל (עבודה), עופר שלח (יש עתיד), עמרם מצנע (התנועה) ומיכל רוזין (מרצ) צפוי לאפשר לציבור נגישות לכמויות עצומות של מידע חיוני לגבי האוניברסיטאות, שהיה עד כה במחשכים. מדובר בין השאר במידע על מכרזים עם ספקים חיצוניים בתחומים כמו אוכל ושירותי שמירה, על ועדות משמעת ועל טיפול בתלונות של הטרדות מיניות. בתחילת השבוע החליטה ועדת שרים לחקיקה לתמוך בהצעת החוק.

עו"ד אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, אומרת כי השפעת החוק תהיה דרמטית: "שינוי הסטטוס־קוו, שלפיו חוק חופש המידע יחול באופן מלא על מוסדות להשכלה גבוהה בכל נושא למעט נושאים שעלולים לפגוע בחופש אקדמי, הוא האיזון הנכון והמתבקש בין זכות הציבור לדעת לבין הצרכים הטבעיים של האקדמיה". לדבריה, יש נושאים רבים וחשובים שעד כה לא היו פתוחים לציבור, ומעתה יוכלו להיות שקופים – מידע על תרומות, נסיעות לחו"ל של מרצים, ועדות משמעת, ועדות אתיקה, ועוד.

הצעת החוק נתקלה בהתנגדות רבה מצד ועד ראשי האוניברסיטאות, שטענו לפגיעה אפשרית בחופש האקדמי של המוסדות. התנגדות דומה נשמעה גם בעבר, בניסיון שנעשה ב–2005 להחיל על האוניברסיטאות את חוק חופש המידע. בעקבות ההתנגדות הוחלט אז להסתפק בצו המחייב את המוסדות להשכלה גבוהה לשקיפות "בכל הנוגע לניהול ענייניהם הכספיים".

אלא שלפי דברי ההסבר להצעת החוק החדשה, "בפועל, המוסדות האקדמיים ניצלו הגדרה צרה זו לחסום בקשות מידע רבות. כך,למשל, סורבו בקשות לקבלת חוזים עם ספקים, למידע הנוגע לפרוטוקולים של גופים ניהוליים שעסקו בנושאים כספיים לצד נושאים אחרים וכדומה. נדמה כי כוונת הוועדה לא היתה לצמצם עד כדי כך את אפשרות הציבור לפקח על פעולת המוסדות להשכלה גבוהה, ובכל מקרה אין הצדקה לכך".