התנועה חושפת: עם מי נפגש מבקר המדינה ב-2014
מבקר המדינה יוסף שפירא הוא איש עסוק ביותר – כך עולה מיומנו המפורט ל-2014, שנחשף לבקשת התנועה לחופש המידע. מעבר לפגישות העבודה השוטפות עם צוותו, נפגש שפירא עם רגולטורים, מבוקרים ועורכי דינם, חושפי שחיתויות, שרים ובעלי תפקידים בשירות הציבורי.
בין היתר, קיים המבקר פגישות לימודיות, כמו זו שנערכה עם יוסי בכר, יו"ר בנק דיסקונט, שכותרתה היתה "שעה קלה על כלכלה"; פגישות רקע, כמו זו שהיתה עם שר הרווחה ושרת הבריאות דאז בנוגע לזרים חסרי מעמד; וכן פגישות עם אזרחים ומתלוננים, ופגישות עבודה שוטפות הנוגעות לשלל נושאים הנבדקים במשרד המבקר – נסיעות שרים לחו"ל, ביטחון תזונתי, חריגות הבנייה בסינמה סיטי ועוד.
"מדובר באחד היומנים המפורטים ביותר שקיבלנו", אומרת אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. "אין לנו אלא להעריך את שיתוף הפעולה ומידת השקיפות שמוביל בתשובה זו המבקר. חבל שמשרדים אחרים לא פעלו כמוהו".
הפגישות המעניינות ביותר של המבקר הן ללא ספק אלה שהתקיימו עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לאור רגישות היחסים ביניהם – שפירא מונה לתפקיד בתמיכתו הנלהבת של נתניהו. ב–2014 קיים המבקר 12 פגישות הנוגעות לנתניהו, מהן שלוש בנוכחות ראש הממשלה עצמו.
הפגישה הראשונה היתה באפריל, במשרד ראש הממשלה, והוגדרה כפגישה בעניין הביקורת על היערכות העורף. הפגישה השנייה התקיימה באוגוסט, והיתה ישיבה מסווגת עם ראש הממשלה ועם מזכירו הצבאי בלשכת ראש הממשלה. הפגישה השלישית היתה בנובמבר במעון הרשמי ברחוב בלפור, ועסקה בדו"ח על מעונות ראש הממשלה, כדי שהמבקר יוכל לראות בעצמו את הפגמים והנזקים במעון. אגב, לא היתה זו הפעם הראשונה שבה הוזמן שפירא לביתו של נתניהו – הוא בא לפגישת היכרות אישית עם בני הזוג עוד לפני מינויו לתפקיד.
במשרד המבקר מסבירים: "הפגישה התקיימה עם צוות הביקורת, לבקשת לשכת ראש הממשלה, במטרה להתרשם ממצבו של מעון ראש הממשלה, והדבר אף בא לידי ביטוי בדו"ח שהוגש. ביקור במקום שנתון לביקורת הוא במרבית המקרים חלק אינהרנטי מעבודת הביקורת. כמו כן, כמקובל ביחסים שבין רשויות השלטון השונות, פגישות בין נשיא המדינה, ראש הממשלה ונשיא בית המשפט העליון לבין מבקר המדינה, מתקיימות בלשכותיהם. הגעת ראש הממשלה למשרד מבקר המדינה דורשת היערכות ביטחונית מיוחדת, שכרוכה בעלויות מיותרות".
דו"ח המבקר על מעון ראש הממשלה פורסם בפברואר 2015, פחות מחודש לפני הבחירות. זאת, לאחר לחץ ציבורי שהופעל על שפירא שלא לדחות את פרסומו. בדו"ח פורטו הוצאות מופרזות של כספי ציבור, עקיפה של מגבלות תקציב ופעולות בזבזניות. המבקר קבע בדו"ח כי הוצאות הכלכלה במעון הרשמי "לא עלו בקנה אחד עם עקרונות היסוד של מידתיות, סבירות, חיסכון ויעילות".
עם זאת, לפי הערכות מוקדמות שניתנו לפני פרסום הדו"ח, הוא אמור היה להיות חריף יותר. ממצאים המעלים חשד לפלילים, ובהם אלה הקשורים לפרשות הבקבוקים ורהיטי הגן, הועברו לטיפול היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בטענה כי רעיית ראש הממשלה אינה "אישיות מבוקרת".
עוד פגישות הנוגעות לנתניהו התקיימו בוועדת ההיתרים, הפועלת במשרד מבקר המדינה ומוסמכת להעניק היתר לאי־קיום הכללים למניעת ניגוד עניינים לראש הממשלה, לשרים ולסגניהם. באוגוסט 2014 קיימה הוועדה דיון בפניית נתניהו, בנוכחות עורך דינו דוד שמרון, ואישרה לנתניהו "להמשיך ולהחזיק נכסים המושקעים בחו"ל במוסדות פיננסיים שניהולם יעשה על ידי חברת נאמנות ציבורית ישראלית". בכך חידשה הוועדה את ההיתר שניתן לנתניהו בעבר, ואישרה לו לחתום על שטר נאמנות בנוסח שאושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה.
ישיבה נוספת בוועדת ההיתרים התקיימה בספטמבר, בנוכחות שמרון, המבקר ודוברו האישי של ראש הממשלה, ניר חפץ. נושא הישיבה לא פורסם, אך ממשרד המבקר נמסר כי "לאור שאלות הוועדה, המבקש חזר בו".
הפגישה האחרונה בעניינו של נתניהו התקיימה באמצע דצמבר, ועסקה בנסיעותיו לחו"ל בתפקידו כשר האוצר. הדו"ח בנושא עדיין לא פורסם.
בשני מועדים, בפברואר ובמארס, נפגש המבקר עם אלפרד אקירוב ועם עו"ד רם כספי, ובשני המקרים הוגדרו הפגישות ביומן המבקר כ"פגישה בנושא כתבה של סבר פלוצקר ב'ידיעות'". מדובר בטור שפירסם פלוצקר על הפסד של עשרות מיליונים שנגרמו לאקירוב בפרויקט ממילא בירושלים, בגלל עיכובים באישורי בנייה.
במשרד המבקר מסבירים: "אקירוב פנה למבקר המדינה והלין על התנהלות העירייה ורשויות ממשלתיות נוספות בנוגע לפרויקט ממילא בירושלים. ואכן, תלונתו בוררה כמקובל, ובסיום הבירור נשלח אליו מכתבו של ניצב (בדימוס) עמיחי שי, יועץ בכיר למבקר המדינה לתפקידים מיוחדים". אקירוב לא הגיב לדברים.
באוקטובר נפגש המבקר עם עליזה אולמרט, המשמשת כיום דירקטורית בקרן אלרוב של אקירוב. לפגישה עם המבקר הגיעה אולמרט תחת כובעה כיו"ר הוועד להגנת ילדי פליטים.
בעל הון נוסף שנפגש עם המבקר הוא רמי לוי. בפגישה נכחו המבקר, מנכ"ל משרדו, מנהלי החטיבות והצוות. "הפגישה עם לוי היתה עם עובדים מהחטיבה לביקורת משרדים כלכליים ועם צוות לשכת המבקר, ומטרתה שמיעת סיפור חייו של לוי", מסבירים במשרד המבקר, "החל בחנות הקטנה ברחוב השקמה בשכונת מחנה יהודה ועד היום, ותובנות שלו בעניינים כלכליים־חברתיים".
פגישות עם התקשורת
לאורך השנה נפגש המבקר עם 13 עורכים, עיתונאים ומנהלים בכירים בשוק התקשורת. באמצע מאי ערך המבקר פגישה עם מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס. על מה נסבה הפגישה עם מוזס – אויבו הגדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו? אין לדעת. מוזס אינו עוסק בעבודה עיתונאית שוטפת. ב–2014 פעל "ידיעות אחרונות" לקדם את הצעת החוק להטלת המגבלות של "ישראל היום", שירדה מהפרק לאור הבחירות. TheMarker פנה למשרד המבקר בשאלה, אך לא קיבל תשובה מפורטת: "מבקר המדינה נוהג לקיים פגישות היכרות בין השאר עם עורכים בכלי התקשורת ועם כתבים", נמסר. מ "ידיעות אחרונות" מסרו כי נושא "ישראל היום" כלל לא עלה לדיון בפגישה שקיימו השניים.
באוקטובר נפגש המבקר עם יוסי ורשבסקי, מנכ"ל ערוץ 10, בפגישה שעסקה בכשלים בשוק התקשורת. בימים אלה משרד המבקר עורך בדיקה מקיפה בנוגע לרשות השנייה, הגוף המפקח על ערוץ 10.
עיתונאים נוספים שעמם נפגש המבקר: עורך "הארץ" אלוף בן ועורך "גלובס" חגי גולן; נחמה דואק, בן דרור ימיני ודני אבבה ("ידיעות אחרונות"); אורלי וילנאי וגיא מרוז (ערוץ 10); צבי זרחיה ומירב ארלוזורוב (TheMarker); יהודה שרוני ("מעריב") ואמיר אורן ("הארץ").
רשות השידור: עשר פגישות
תשומת לב מיוחדת הקדיש המבקר לרשות השידור. הוא קיים עשר פגישות בנושא הרשות. באפריל שעבר פירסם המבקר דו"ח על רשות השידור, שממנו עולה כי הרשות זלזלה בכספי ציבור, התרשלה בתפקידה לשימור ארכיון הרשות, קיימה מכרזים ללא שקיפות ותוך חשש להעברת כספים משיקולים לא ענייניים. בטרם גיבוש הדו"ח הסופי, נפגש המבקר בפברואר 2014 עם שלמה גנור מנהל הטלוויזיה בערבית שכיכב בדו"ח המבקר ב–2007. בתחילת אפריל נערכה פגישה עם יו"ר רשות השידור דאז אמיר גילת והמנכ"ל יוני בן מנחם. הפגישה נערכה על רקע מאבק בין השניים ובקשה של בן מנחם להגנה כחושף שחיתות – אך המבקר סירב להעניק לו הגנה זו.
גם אחרי פרסום הדו"ח המשיכה הרשות להעסיק את יומן המבקר: בסוף אפריל נפגש המבקר עם שר התקשורת גלעד ארדן שהיה ממונה אז על הרשות. פגישה נוספת עם ארדן נערכה ביוני. ארדן ניסה באותה תקופה לגרום לכך שהרשות תעבור למסלול מהיר של פירוק, עוד לפני אישור החוק בכנסת, וניסה להיעזר לשם כך במבקר המדינה. ארבע פגישות הוקדשו לעיתונאים: יגאל רביד נפגש עם המבקר פעמיים – פעם אחת ביחידות ופעם שנייה עם עובדי רשות השידור. זאת לאחר שביולי 2013 קיבל רביד "צו הגנה מהמבקר בגין התנכלות במקום עבודתו, רשות השידור, על ידי משה נסטלבאום, על רקע תלונה שהוגשה נגדו".
המבקר גם נפגש עם העורך ומנהל התוכניות יואב גינאי פעמיים. עם זאת, הפגישות עם גינאי לא נגעו לרשות השידור, אומרים במשרד המבקר: "במהלך הטיפול בנושא רשות השידור נודע למבקר המדינה כי גינאי עסק רבות בתחום תיעוד השואה, ומבקר המדינה ביקש להרחיב את ידיעותיו בתחום זה, בין היתר לאור החלטת מבקר המדינה לחדש את המשלחת השנתית מטעם המשרד לפולין. המבקר אף העביר למר גינאי ספרות לגבי הנושא לקבלת הערותיו".
אדם שנראה שיש לו דלת פתוחה אצל המבקר הוא העיתונאי לשעבר אריה אבנרי, כיום יו"ר תנועת אומ"ץ, שקיים חמש פגישות עם המבקר במהלך 2014. פגישה נוספת בין השניים התקיימה באופן אישי פחות בטקס אות אומ"ץ שאליו הגיע המבקר. אבנרי נהנה לאורך שנים מקשרים הדוקים עם ההנהלה הקודמת של רשות השידור, שהודחה כחלק מפירוק הרשות, וזכה לחשיפה נרחבת בתוכניות הרדיו והטלוויזיה ברשות השידור. בין היתר שודר טקס אומ"ץ ל–2013 בשידור ישיר במהדורת מבט, ובמהלכו שודר גם באופן חריג נאומו המלא של שפירא. במשרד המבקר מפרטים: "אריה אבנרי הוא אדם שעוסק בהגנה על טוהר המידות, ולפי בקשותיו מתקיימות מדי פעם פגישות בין מבקר המדינה וצוותו לבין אבנרי, כדי לקבל מאבנרי פרטים הנוגעים לפניותיו וסטטוס מצב הפניות. אומ"ץ מעבירה למשרד המבקר כ–200 פניות בשנה". בנוגע לסיקור נאומו של המבקר בטקס נמסר: "למבקר המדינה לא היה כל קשר ישיר או עקיף לגבי סיקור האירוע בכלי התקשורת. לפני תחילת האירוע אף דחה המבקר פניה מערוץ 1 לקיים עמו ראיון".
ועדת היתרים: בקשות חריגות של שרים
נתניהו לא היה היחיד שהשתמש בזכות שמקנה לו ועדת ההיתרים הפועלת במשרד מבקר המדינה, כדי לבקש היתר לחרוג מקיום הכללים למניעת ניגוד עניינים. בין היתר, פנו לוועדה ב–2014 שרת הבריאות לשעבר, יעל גרמן, שביקשה לאפשר לבעלה להחזיק מניות בחברה פרטית ולהמשיך ולהפעיל את עסקיו (הבקשה אושרה); השר המנוח לענייני גמלאים, אורי אורבך, פנה לוועדה בבקשה לאפשר לו לקבל תמלוגים מפרסום ספריו שנכתבו בעבר (הבקשה אושרה); שר המדע דאז יעקב פרי ביקש היתר אחזקה של חברה משותפת עם גרושתו, שכל נכסיה הפיננסיים מנוהלים על ידי חברת נאמנות (הבקשה אושרה תחת שורה של כללים, ובהם שפרי לא יקבל מידע על החברה מחברת הנאמנות המנהלת); שר הכלכלה דאז, נפתלי בנט, פנה גם הוא לוועדה בנושא שלא פורסם, "אך בסופו של דבר, לאור שאלות חברי הוועדה, הודיע עורך דינו כי השר בנט חוזר בו", נמסר ממשרד המבקר; והשר גלעד ארדן פנה גם הוא בנושא שלא פורסם, והוועדה התכנסה לדון בעניינו שלוש פעמים.
ועדת ההיתרים אמנם מחויבת לפרסם את החלטותיה, אך מורשה להפעיל שיקול דעת ולפרסם את ההחלטות באופן חלקי, תוך השמטת פרטים או עריכת שינויים, או ללא כל פרטים מזהים אם הפרסום עלול לפגוע באינטרס מוגן אחר.
השר סילבן שלום לא ביקש אמנם היתר מוועדת ההיתרים, אך נקבעה לו פגישה עם המבקר, שכותרתה "תדירות הביקורת". במשרד המבקר מסבירים: "השר שלום סבר כי הביקורת מכבידה לעתים על העבודה השוטפת, וביקש לשוחח על כך עם מבקר המדינה".
בורובסקי: פגישות בעניין ישראל פרי
ארבע פגישות קיים מבקר המדינה עם ניצב בדימוס יעקב בורובסקי, ששימש בעבר כיועץ לענייני שחיתות של מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס, וכיום משמש כעורך דין פרטי. בעבר שידרה התוכנית "המקור" תחקיר שעסק ביחסיו של בורובסקי עם משרד מבקר המדינה בתקופת לינדנשטראוס, ובו הוא תועד מדריך תחקירן מטעם התוכנית, שהתחזה לפעיל בחירות שהסתבך במימון לא חוקי, כיצד להיערך לבדיקת מבקר המדינה. בורובסקי השיב אז לתוכנית כי רק חלק קטן מלקוחותיו נזקקים לייצוג מול משרד המבקר, וכי חלוף השנים מאז עזב את המשרד משחרר אותו מחובה חוקית או נוהלית לצינון. בהמשך הגיש תביעת דיבה נגד התוכנית, וטען כי העריכה של התחקיר היתה מגמתית.
בורובסקי הגיע פעמיים לדון עם מבקר המדינה הנוכחי, שפירא, בנושא לקוחו עו"ד ישראל פרי. פרי, שנפטר השנה, הורשע בגניבת כספי עתק מכספי הפנסיה הגרמנית, ובהם גם מניצולי שואה, ונשלח לעשר שנות מאסר. בעבר דרש פרי חקירה פלילית נגד אנשי הפרקליטות והמשטרה, וכן הגיש בקשה למשפט חוזר. בורובסקי הגיע למשרד מבקר המדינה אחרי שהבקשה הזאת נדחתה על ידי שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין (מי שהתמודד מול יוסף שפירא על משרת מבקר המדינה, אך לא זכה בתפקיד). במשרד המבקר מפרטים: "מבקר המדינה לא דן בתלונתו של פרי לגופה, אלא אגב עניינו, נטענה בפני מבקר המדינה וצוותו טענה לפגמים ביחסים שבין הפרקליטות לגורמי החקירה. מבקר המדינה החליט להעביר סוגיה זו לבדיקת המבקר הפנימי של המשרד לביטחון פנים ולנציבת התלונות על הפרקליטות".
שתי פגישות נוספות התקיימו בין מבקר המדינה לבורובסקי, הפעם בנושא מימון מפלגות ובנושא הבחירות לראשות עיריית חיפה. הבחירות נערכו ב–2013 ובהן התמודד בורובסקי בראש תנועת מהפך.
במשרד המבקר מסבירים את מטרת הפגישות האלה: "כל מועמד בבחירות, הן הכלליות והן המוניציפאליות, מבוקר על ידי מבקר המדינה על פי החוקים הנוגעים בדבר. אשר למועמדים בבחירות המוניציפאליות, מדובר בחוק הרשויות המקומיות – מימון בחירות. הליך שמיעת טענות המבוקרים טרם מתן העליון ועל פי עקרונות החלטת המבקר, הוא הליך שמבקר המדינה מחויב לקיימו על פי פסיקת בית המשפט הצדק הטבעי. הדבר יכול להיעשות בכתב או בעל פה, וזאת היתה מטרת הפגישות האמורות".
בורובסקי מסר בתגובה: "כידוע, הגשתי יחד עם אחרים תביעת דיבה כנגד רביב דרוקר, מיקי רוזנטל, רונאל פישר וערוץ 10 בדיוק באותו עניין. בכתבה זו אתם חוזרים על לשון הרע, יוצרים עילת תביעה חדשה ומנסים להשפיע על ההליך המשפטי שמתנהל בינינו. לא אתן לכך יד. הטענות יתבררו בבית המשפט, שם גם יתברר הקשר ה'קדוש' בין רונאל פישר ליתר הנתבעים".
תשומת לב לחושפי שחיתויות
שפירא הקדיש לא מעט פגישות ב–2014 למבקשים צווי הגנה כחושפי שחיתויות, ובהם שוקי משעול ורפי רותם, לשעבר עובדי רשות המסים שביקשו לחשוף שחיתויות ברשות ב–2003. משעול עלה באחרונה שוב לכותרות סביב פרשת רונאל פישר: הוא העיד בעבר במשטרה כי פישר הציע לו לכאורה לשלם כסף לפרקליטת מחוז תל אביב, רות דוד, כדי לסגור את התיק הפלילי נגדו, ומשסירב, הזניח פישר את תיקו. בעקבות ההתפתחויות בפרשת פישר ודוד, בימים אלה הוחלט לבדוק מחדש את התיק נגד משעול.
חמישה דיונים קיים המבקר בנושא רותם, ובינואר 2015 החליט להכיר בו כחושף שחיתויות, מה שמקנה לו פיצוי על חודשי העבודה מאז שפוטר וגמלה שוטפת.
שלוש פגישות קיים המבקר גם בעניינו של גדעון סיטרמן, יו"ר הדירקטוריון דאז של נמל אשדוד, שדרש מהמבקר לקבל הגנה כחושף שחיתויות, לאחר שזומן לשימוע ברשות החברות הממשלתיות לקראת פיטוריו מתפקידו כיו"ר. בתחילת פברואר 2015 החליט המבקר שלא להתערב בהדחתו.
פגישות אלה תואמות את המדיניות הרשמית שעליה הצהיר המבקר בתחילת 2014 בכנס הון־שלטון שהתקיים בכנסת: "צריך ליצור קרקע נכונה לכך שחושף שחיתות יהיה בטוח שלאחר שייחשף לציבור תהיה לו הגנה מלאה. יש ליצור מצב שבו אנשים יבואו ויחשפו את השחיתות – במשטרה, בתקשורת או למבקר המדינה".
