מדי שנה מתקבלות במשרד התעשיה והמסחר כ-1,200 בקשות של מעסיקים לפטר נשים הרות. על פי החוק כדי לפטר אישה הרה העובדת במקום עבודתה יותר מחצי שנה נדרש אישור של המשרד. מנתונים שהעביר המשרד לתנועה לחופש המידע עולה כי מרבית הבקשות של המעסקים נענות בחיוב.

התנועה לחופש המידע והקליניקה לזכויות נשים במכללה למינהל בהנחיית עו"ד נעמי לבנקרון פנו במשותף למשרד התמ"ת כדי שיפרסם את מספר הבקשות לפיטורי עובדות הרות ושמות המעסיקים שביקשו לפטרן החל משנת 2005. כמו כן התבקש המשרד לפרט כיצד טופלה על ידו כל בקשה, האם נדחתה או אושרה, ומה היו הנימוקים להחלטה.

על פי סעיף 9 (א) לחוק עבודות נשים "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חודשים לפחות".

בעקבות הפנייה העביר משרד התמ"ת לתנועה מסמך הכולל מידע חלקי בלבד. התמ"ת מסרב לחשוף את שמות המעסיקים להם ניתן היתר לפטר נשים הרות, וכן את הנימוקים להחלטה. גם הנתונים שמסר המשרד אודות מספר הבקשות שהגישו מעסיקים לפיטורי הנשים, ומספר האישורים שנתן המשרד נראים לא אמינים.

מגישת הבקשה מטעם התנועה, אדווה אזולאי, פנתה בימים אלה למשרד בבקשה להעביר את הנתונים החסרים.