לציבור יש זכות לראות את צילומי האבטחה של אפי נוה
האזינו למנכ"לית התנועה, עו"ד רחלי אדרי, מסבירה למה צריך לחשוף את הסרטון מהתקרית בנתב"ג
עם חשיפת הפרשה המביכה על אודות יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה, פנתה התנועה לחופש המידע בבקשה לקבל את צילום סרטוני האבטחה של רשות שדות התעופה. הבקשה הוגשה בעקבות תקדים של התנועה לחופש המידע לפני כמעט עשור. במרכז אותה פרשה עמד סרטון אבטחה, שבו נראים ח"כ יחיאל חזן והשרה סופה לנדבר מבצעים עבירות פליליות ואתיות במשכן הכנסת, ולוקחים דבר לא ברשות.
הכנסת ויושבת הראש שלה, דליה איציק, סירבו בתוקף להעביר את אותו סרטון מפליל, מה שהוביל להליך משפטי שנמשך ארבע שנים והגיע עד לבית המשפט העליון, שם ננזפה הכנסת על התנהלותה ועל הערעור שהגישה. בסופו של יום הורה בית המשפט לפרסם את הסרטון, וקבע כי "בפרסום תצלומו של נבחר ציבור ברשות הרבים, כשהוא נוהג שלא כדין, יכול להיות 'עניין ציבורי' מובהק. הציבור זכאי לדעת שאין נבחרו מקפיד על הוראות החוק".
אפי נוה, בדומה לחברי הכנסת, נחשב לנבחר ציבור. הוא נבחר בבחירות המתקיימות אחת לארבע שנים, שבהן יכולים להצביע חברי לשכת עורכי הדין המחזיקים ברישיון עריכת דין, והוא יושב בוועדות ציבוריות כמו הוועדה לבחירת שופטים. תפקידו לייצג את חברי הלשכה בוועדות השונות ומול מוסדות המדינה, לשמור על כבוד המקצוע ולהגן על עניינים המקצועיים של חברי הלשכה.
כחברה בלשכת עורכי הדין, אני סבורה שמגיעה לי ולחברי בלשכה הזכות לראות ולהחליט עד כמה חמורה אותה עבירה שביצע לכאורה נוה – אולי זו נעשתה בהיסח הדעת, אולי באמת אין פה עניין של אשמה?
השיח ברשתות החברתיות, גם מצד אלה שאינם בהכרח מגנים על נוה, הוא בכיוון אחד: מאחר שנוה הודה בעובדות, אין חשיבות להקלטה, וחשיפתה מתייתרת. אך בדיוק בנקודה זו נמצאת חשיבותה.
כשפרשייה כזו נחשפת, והציבור מגלה כי היועץ המשפטי לממשלה נמנע מלעסוק בה ומעביר אותה לאדם אחר לאור קשרי החברות שבינו לבין ראש לשכת עורכי הדין, וכשמתקיימת חקירה באזהרה של נבחר ציבור והדבר לא מובא לידיעת הציבור בהתאם להנחיות – אמון הציבור נפגע. בחברה ובדמוקרטיה המבקשות לשמור על הפרדת רשויות, אין דבר חשוב יותר מאמון הציבור במערכת אכיפת החוק והמשפט שלה. אחד הרציונלים שעומדים בבסיסו של חוק חופש המידע וזכות הציבור לדעת הוא הרציונל הדמוקרטי; כדי שנוכל לממש באופן מיטבי את זכותנו לבחור, להחליט מי ראוי בעינינו שינהיג את הציבור בכנסת או בממשלה – או כמו במקרה זה, בלשכת עורכי הדין.
הבחירות בלשכת עורכי הדין קרובות, ולציבור הבוחרים מגיעה הזכות לקבל את התמונה המלאה ואת מירב הפרטים על נבחרי הציבור, על התנהלותם ועל הדרך שבה הם משרתים ומייצגים אותם, כמי שנתנו להם את קולם. כך גם הציבור הרחב – שצמא למידע ללא מתווכים וללא ספינים. הציבור מעוניין לצפות בעובדות כפי שהן, ולא כפי שאושרו בחדרי חקירות.
