איזה מין גוף הוא פייסבוק – חברה פרטית ותו לא? ואולי – כשפייסבוק מקבלת החלטה לסגור עמוד שיש לו מספר עוקבים רב יש לה מאפיינים של גוף ציבורי? זו השאלה שהציגה התנועה לחופש המידע, המיוצגת על ידי הקליניקה לזכויות דיגיטליות וזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית, בפני בית המשפט העליון בדיון שהתקיים בנוגע להסרת העמוד סטטוסים מצייצים לצמיתות.

עמדת התנועה היא שלא מדובר רק בפרשנות חוזה וסכסוך בין שני צדדים פרטיים, אלא בהליך בעל עניין ציבורי רב – ולכן, יש לשים לב למאפיינים המיוחדים ומעמדה המיוחד של פייסבוק – ולחייבה בניהול הליך הוגן ושקוף מול משתמשיה.

המעמד המרכזי של רשת הפייסבוק במרחב הסייבר הציבורי מוכר – לפייסבוק יותר מ-2 מילארד משתמשים בעולם, בישראל – יותר מ-60% מהאוכלוסייה עושים בה שימוש. עבורם היא קובעת לאיזה מידע ייחשפו, ומכירה אותנו יותר טוב משאנו מכירים את עצמנו.

במהלך הדיון בבית המשפט העליון, כדי להמחיש את הכוח הרב הנמצא בידי פייסבוק, הזכיר השופט עמית את סדרת הטלוויזיה מראה שחורה. בהשראתו, אנו מצרפות המלצת צפייה לפרק השני של העונה החמישית, שבו אדם מיואש מחליט לחטוף עובד של חברת סימתריין – חברת טכנולוגיה בינלאומית. משטרת לונדון נמצאת בשטח לידו, וסמיתריין נמצאת גם היא בשטח – במרחב הסייבר.

מי הוא גוף המודיעין עם הנגישות למידע הנחוץ להצלת המצב – המשטרה הבריטית וה-FBI או סימתריין שבקליפורניה? מי ידע קודם מה מצבו הנפשי של החוטף, ויוכל להתחקות אחר פעולותיו האחרונות? איזה גוף יצליח לחדור למרחב המשותף של החוטף ובן הערובה ולהאזין להם? סמיתריין משולה לפייסבוק הכל יכולה של צוקרברג – זו שנמצאת שם תמיד. היא השער לכל אינטראקציה חברתית, אישית או עסקית שלנו בעידן הנוכחי. היא מספקת לנו שירותים חיוניים בעולם התוכן והמדיה, דרכה אנו צורכים תקשורת חדשות ומידע ובכך היא מעצבת את תודעתם של ההמונים. יש לה מידע בהיקף חסר תקדים על כל אחד ממשתמשיה – וידע הוא כוח.

לפיסבוק כוח עצום אל מול כל משתמש שמוביל ליתרון כמעט בלתי נתפש על פני המדינות. החלטותיה של פייסבוק על הסרת תכנים משליכות על האופן שבו אנו צורכים וחולקים מידע, על האופן שבו אנחנו תופשים את זכויותנו לחופש הביטוי והזכות למידע.

לאור כל זאת, אי אפשר שלא לתהות כיצד פייסבוק מקבלת את החלטותיה, מה הם השיקולים המנחים אותה, ואילו ערכים עומדים לנגד עיניה. פשוט מכך – כמה תוכן הסירה בישראל בטענה שהוא מפר את כללי המדיניות שקבעה? תשובה לכך לא ניתנה במהלך הדיון – שכן דו"ח השקיפות שפירסמה כולל נתונים מסוימים, אך הוא אינו מפורט ברמת המדינה.

לפייסבוק מאפיינים מיוחדים, וברור שלא מדובר בשחקן רגיל, ולשאלה אילו חובות יש להחיל עליה יש להשיב בזהירות רבה – שכן הטלת חובות על גוף פרטי שמטרתו העיקרית היא מקסום רווחים עלולה דווקא לפגוע בזכויות יסוד. ויש להיזהר מפני הטלת אחריות משפטית על פייסבוק בגין תוכן שמעלים המשתמשים שלה – שכן התערבות כזו עלולה לתמרץ הסרת תכנים באופן רחב – גם תכנים לגיטימיים, וחלילה גם לא להפקיד בידיה את המשימה לקבוע מהי אמת ומהו שקר – שמא תיהפך ל"מיניסטריון אמת".

אך ברור שמהלך של אסדרה נדרש. האם זו עמדה מרחיקה לכת? כנראה שלא, שכן גם צוקרברג עצמו הבין זאת והתבטא על כך בפומבי, וכך גם ביל גייטס, שהחלו בעצמם לומר כי נדרשת רגולציה לאור השפעות מרחיקות לכת שתרמו הפיתוחים שלהם לציבילזציה, ונראה שכך חשב גם יושב ראש ועדת הבחירות השופט חנן מלצר, שדרש יותר שקיפות במודעות המקדמות תעמולת בחירות בפייסבוק. הצעד הראשון כדי להתוות רגולציה הוא לחייב אותה לנהל הליך הוגן ושקוף מול משתמשיה – כדי שיהיה בידנו המידע הנדרש לשם קביעת רגולציה באופן מושכל.

המאמר פורסם ב"דה מרקר"

הכותבות הן עורכות דין. דנה יפה מנחה את הקליניקה לזכויות דיגטליות וזכויות אדם במרחב הסייבר באוניברסיטה העברית, ורחלי אדרי היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע.

היועץ המשפטי ישתתף בדיון בערעור

פייסבוק וסטטוסים מצייצים התפשרו בעליון