בג"ץ 4922/19 אפי נווה ואח' נ' פרקליטות מחוז מרכז (פלילי) ואח'

עמדת הידיד שהגישה התנועה

כתבה על פסק הדין ב"כלכליסט"

בהליך נדיר שבו בג"ץ בוחן החלטת ביניים במשפט פלילי, נדחתה היום (ב') עתירתם של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה וזוגתו בר כץ, לבטל את החלטת נשיאת בית משפט השלום מרכז עינת רון. רון דחתה את בקשתם לקבלת חומרים לביסוס טענתם לאכיפה בררנית – לפיה הפרקליטות התנכלה כביכול לשניים מכיוון שאינה נוהגת להגיש אישומים במקרים זהים. השניים ביקשו לקבל תקדימים בהם הועמדו לדין אנשים שיצאו שלא כדין מהמדינה למרות שלא היו מנועי יציאה מלכתחילה.

הטענה הועלתה כטענה מקדמית במסגרת ההליך הפלילי בבית משפט השלום, בדבר עבירות של כניסה ויציאה מישראל שלא כחוק וקבלת דבר במרמה.

השופט יצחק עמית, שכתב את פסק הדין בהסכמת השופטים עפר גרוסקופף ואלכס שטיין, קבע כללים מנחים בשאלות המשפטיות העקרוניות שהעתירה עוררה, ונתן הוראות שיאפשרו לנוה וכץ, ולפרקליטם בועז בן-צור, להגיש בקשות בהתאם לכללים האמורים.

בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי אין לחוק חופש המידע תחולה במסגרת ההליך הפלילי; וכי בקשה לגילוי מידע הנחוץ לצורך בירור טענה לאכיפה בררנית צריכה להיות מוגשת לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי ("בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו").

בנוסף קבע בג"ץ, כי הנטל להנחת תשתית ראשונית לביסוס הדרישה לקבלת מידע ומסמכים בנוגע למדיניות האכיפה של המשטרה והפרקליטות מוטל אמנם על הנאשם, אבל הוא נמוך מהרף שנדרש לצורך סתירת חזקת התקינות ולהוכחת האכיפה הבררנית עצמה.

כך, בג"ץ החזיר למעשה את הבקשה לבית משפט השלום, כדי שידון פעם נוספת בנוגע לאכיפה בררנית, לפי המתווה ששרטט עמית.