רשימת בעלי אישורי כניסה לכנסת
רשימת בעלי היתרי הכניסה לכנסת נחשפת – בעקבות בקשת מידע של התנועה לחופש המידע. עברנו דרך ארוכה כדי שבשנת 2023 נוכל לכתוב את המשפט הברור מאליו הזה ולפרסם את הרשימה שכוללת לוביסטים, עיתונאים אנשי מגזר שלישי ועוד אנשים רבים בעלי קשרים מפלגתיים.
ב-2016 נאלצנו לעתור לבית המשפט ביחד עם העיתונאי תומר אביטל כדי לקבל את רשימת כל בעלי היתרי הכניסה הקבועים למשכן. הכנסת שבראשה עמד אז היו"ר יולי אדלשטיין התנגדה בעקשנות למסור את המידע. בחוות דעת שצירף קצין הכנסת לתשובה לעתירה הוא כתב: "מטבע הדברים, נוכח רגישותו הבטחונית של הנושא, איני יכול לפרט בחוות דעת זו מהם האיומים הקונקרטיים שבגינם לא ניתן לפרסם לציבור את רשימת בעלי היתרי הכניסה הקבועים למשכן".
עו"ד רחלי אדרי, כיום מנכ"לית התנועה לחופש המידע, שייצגה את התנועה בעתירה, טענה כי הנימוק הביטחוני אינו הולם את העתירה, שכן המידע המבוקש אינו נחשב "ידיעה אסורה". בעלי היתר מסתובבים איתו באופן גלוי, אמרה, ולא נאמר להם שאסור להם לחשוף את היותם בעלי היתר.
אביטל טען כי "רשימת ההיתרים היא משאב ציבורי וחלוקה בסתר של משאב ציבורי מביאה לעיוות בהקצאתו". הוא הצהיר כי חשף "אנשים שכלל לא מגיעים לכנסת ובגלל שהם מקורבים לבכירים במשכן קיבלו היתר קבוע".
ואז הגיעה פסק הדין של השופטת נאוה בן-אור שקבע שמסירת המידע גוברת על השיקול הביטחוני ושלציבור יש עניין לדעת מיהם בעלי הנגישות לחברי הכנסת. "שקיפות דיוניה של הכנסת לא תהיה שלמה, אם לא ייחשפו אלה שתכלית הווייתם במסדרונות הכנסת היא השפעה על עמדות".
בן אור קבעה כי "בתחרות בין השיקול הביטחוני לבין השיקול המצדד במסירת המידע המבוקש גובר השיקול האחרון. אני סבורה כי הכנסת בהחלטתה לא נתנה משקל ראוי לעוצמתו של שיקול זה. מנגד ניתן משקל רב לשיקול הביטחוני מבלי שהובאה בחשבון באופן מספק העובדה שמדובר במידע שאינו חסוי כשלעצמו, שלא נמנעת מן העותרים האפשרות לפרסם כל שם מהשמות של הרשימה המצומצמת. לפי שיקול דעתם, כפי שלא נמנעת אפשרות זו גם מגופים אחרים, שיבקשו לעיין בה".
