השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, התגאה בתקשורת שמספר כיתות הכוננות גדל מ-70 ליותר מ-800 אחרי ה-7 באוקטובר, אבל המשטרה סירבה למסור לתנועה את רשימת היישובים שבהם הוקמו כיתות כוננות, וכמה נשקים חולקו בכל יישוב, בטענה שפרסום המידע יפגע בביטחון. האויב הרי מאזין. הסכמנו לצמצם את בקשת המידע לנתונים רק לפני מחוזות, אבל גם להצעה הזאת המשטרה סירבה, ולכן נאלצנו לעתור לבית המשפט.

"ענייננו במידע חיוני להעברת ביקורת ופיקוח על פעולות המשטרה, אשר נוגע לאופן הקצאת משאבים קריטיים לביטחון הציבור ואמון הציבור במערכת הביטחונית. דחיית הבקשה בנימוק כללי ומעורפל, מנוגד לדין ולהלכה הפסוקה ואינו עולה בקנה אחד עם תפיסות היסוד של מדינה דמוקרטית שבה חופש המידע מהווה נקודת מוצא, וחריגה מן הכלל הזה מוצדק רק במקום של חשש ממשי, קונקרטי וממוקד", כתבנו בעתירה שהוגשה באמצעות עורכי הדין חגי קלעי ועדיה שיינוולד ממשרד קלעי, רוזן ושות'.

בתגובת המשטרה לעתירה היא מסרה כי מאז ה-7 באוקטובר גדל מספר כיתות הכוננות מ-70 ל-827 כיתות ומספר הנשקים הוא 9,565.

בדיון הראשון שנערך בעתירה ביקשה המשטרה להציג לשופט מסמך חסוי במעמד צד אחד. כשחזרנו לאולם התברר שמדובר במודל שעל פיו מחליטה המשטרה היכן לפתוח כיתות כוננות.  המשטרה טענה שגם המסמך הזה "חסוי מטבעו".

אנחנו המשכנו להתעקש על זכות הציבור לקבל נהלים והנחיות שמבנים את שיקול הדעת של המשטרה.

השופט יורם נועם אמר על המודל: החמאתי למשטרה שהם עובדים לפי מודל ועושים עבודה סדורה. , עכשיו אתם רוצים את המודל. אני אומר למשטרה לכו תעשו עבודה ותחליטו מה אפשר לגלות לציבור. תחזרו עם החלטה חדשה בתוך 3 שבועות.

פרוטוקול הדיון 8.7.2024

פרוטוקול הדיון – 10.6.2024 

תגובה מקדמית לעתירת התנועה

עתירת התנועה