שש אחרי המלחמה

התנועה לחופש המידע נאבקת על השקיפות בזמן מלחמת חרבות ברזל. פרויקט מיוחד

ההיסטוריה מלמדת שוועדות חקירה מוקמות בדרך כלל בעקבות לחץ ציבורי, כפי שהיה לאחר מלחמת יום הכיפורים (ועדת אגרנט), או ועדת כהן שקמה לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה וגם ועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה ב-2006.

גם כעת נשמעת דרישה ציבורית לחקור את מחדל ה-7 באוקטובר. אנו סבורים שעל מנת לחקור את האירועים שהובילו למחדל ולטבח ביישובי העוטף, יש להקים ועדת חקירה שתבחן את הכשל של גופי המודיעין והביטחון, הליקויים במוכנות העורף, והטיפול בתושבי העוטף במהלך המלחמה ואחריה. כמו כן חיוני שוועדת החקירה שתקום תפעל בשקיפות ובפומביות ככל האפשר.

הסדרי החקיקה הקיימים נסקרו כאן בהרחבה, מאפשרים גמישות ביחס למנגנוני הפומביות וחשיפת המידע עם הקמתה של ועדת חקירה ועל מנת שהוועדה תגיע לחקר האמת והציבור גם ידע על כך בחייו יש לפעול ביעילות כבר עם הקמתה:

ועדת החקירה צריכה לקום מהר

עם סיום המלחמה על הממשלה להחליט על הקמת של ועדת חקירה, ולאפשר לנשיא בית המשפט העליון למנות את יו"ר הוועדה.

קביעת מנדט הבדיקה של הוועדה

הממשלה היא שקובעת את המנדט שניתן לוועדה ואת היקף הבדיקה. נוכח היקף המחדל והפגיעה העמוקה בעורף העוטף ומספרם הגבוה של האזרחים שנרצחו יש לתת מנדט רחב ככל שניתן לבדיקת הוועדה.

מנגנוני הסתרה

הסדרי החקיקה הקיימים מאפשרים גמישות ביחס למנגנוני הפומביות וחשיפת המידע בנוגע לעבודת הוועדה והחומר שיהיה זמין לציבור. חשוב לזכור כי בסמכות הוועדה להחליט אם לפרסם או לא לפרסם את הפרוטוקולים של דיוניה או כל חומר אחר הקשור לעבודתה.

תקופת הגבלה

בסמכות הוועדה להורות על משך תקופת ההגבלה של חומרי הוועדה כפי שהיא מצאה לנכון. אנו ממליצים לוועדה לפעול ביחס לכל החומרים במתכונת של מידע לא מסווג של 15 שנה ולא יותר (30 או 50 שנה), על מנת שלציבור תהיה גישה מלאה ככל שניתן ועוד בחייו לעבודת הבדיקה של הוועדה. חשוב לציין שההגבלה יכולה להיות גם 50 שנה כברירת מחדל.