חדשות

מנתונים שהגיעו לידי התנועה עולה כי מונופול המלט שילם למדינה רק 0.8% מהכנסות של יותר מ-8 מיליארד שקל

בלי תורים בשדות תעופה ועם הרבה יחס מועדף - מאות בעלי תפקיד ציבורי בהווה ובעבר סידרו לעצמם דרכון דיפלומטי ■ לבקשת לתנועה לחופש המידע חשף משרד החוץ את רשימת בעלי סמל הסטטוס הדיפלומטי הנחשק

למה המועצה להשכלה גבוהה לא מפרסמת את הפרוטוקולים מישיבותיה או איזה תוכניות לימודים היא מאשרת? ישבו חכמי האקדמיה ומצאו פתרון שיאפשר להם להימנע ממסירת מידע: החוק קובע שלא צריך להעביר חומר אם הפקתו כרוכה בהקצאת משאבים בלתי סבירה. אז התשובה למבקשי המידע היא: זה מסובך מדי ויעלה לכם המון כסף. יו"ר התנועה לחופש המידע, העיתונאי רביב דרוקר, התעצבן אבל מאמין שיום אחד עוד נצחק על זה

לפני כשנה הוקמה במשרד המשפטים יחידת חופש המידע; לכאורה, צעד אופטימי ומעודד; אך סמכויות ותקציב היחידה הם כה מצומצמים ודלים, שהשפעתה אינה יכולה לבשר על שינוי של ממש. מאמר מאת מנכ"לית התנועה לחופש המידע

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין סבור שלא היה צריך לחשוף את הוצאות ראש הממשלה וגם לא את ציוני המיצ"ב של בתי הספר, ובכלל שחופש מידע אינו הפקרות במידע. יו"ר התנועה עונה לו

בהצעת החוק נכתב: ההתאחדויות ואיגודי הספורט הם גופים ציבורים שיש לציבור רחב עניין בנעשה בהם... גופים אלו ניזונים מכספי ציבור ורבים מהם סובלים מבעיות ניהוליות וחילוקי דעות ארגוניים, בשעה שניהולם נעשה ללא שקיפות ציבורית מינימלית. ראוי שמצב זה יתוקן

במשך חודשים ארוכים התעלמו במשרד ראש הממשלה מבקשת המידע שלנו. ואז – שעות ספורות אחרי הגשת העתירה בעניין - מסרו בלשכת נתניהו את המידע. עכשיו אפשר להתחיל לנהל את הדיון הציבורי

על זכות הציבור למידע ועל הנאמר בישיבות סגורות ברשויות הציבוריות. הדוברים בכנס: השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס, פרופ' יורם רבין, עו"ד אלונה וינוגרד, רביב דרוקר, ח"כ מיקי רוזנטל, עו"ד איל זנדברג ורוני לינדר-גנץ. ב-20 במאי, בית הספר למשפטים, המכללה למינהל

בעקבות עתירת התנועה לבג"ץ חזרה בה המדינה מכוונתה לגנוז את הפרוטוקולים ל-15 שנה. עו"ד אילן יונש שייצג את התנועה: "ניצחנו בקרב אבל לא במלחמה - המלחמה צריכה להיות בפרקטיקה הנוראית של אי פרסום פרוטוקולים של ועדה ציבורית כזו שעלולה להימשך"

"האקדח על שולחן המטבח" הוא שמה של קואליצה של ארגוני נשים שנאבקת ברצח נשים וילדים מנשק של מאבטחים. הצעד הראשון הוא להשיג מידע על התופעה. למשל לדעת כמה מקרי תקיפה ורצח בוצעו על ידי כלי נשק של חברות אבטחה? אבל המשטרה אינה אוספת את המידע. אין מידע – אז אין תופעה? מאמר מאת מנכ"לית התנועה לחופש המידע